טור לשבת על אהבה, זוגיות וכדורגל ולמה זה לא תמיד הולך ביחד, ולמה, לכל הרוחות שאלתי למה. מקווה שתיהנו, אני סבלתי. מוזמנים לשתף- רק תזכרו שעיתוי זה בעיקר עניין של טיימינג ולפעמים לא כדאי לשתף בטרם עת.

בשנים הראשונות לנישואין, מדי יום חמישי בערב ניסיתי להציל את הזוגיות שלי ויצאתי עם יעלי, למרות שבימי אז- בכל יום חמישי, בני ישראל, בהתאם למסורת היהודית, צפו בכדור-סל בגביע אירופה לאלופות. כדי לאפשר לי לשלב בין האהבה לספורט וליעלי, מדי יום חמישי אבי הטוב הקליט לי את המשחק בוידאו, הניח את הקלטת על השטיחון מחוץ לדירתם ואני הייתי אוסף את הקלטת באישון לילה כדי לצפות במשחק מבלי לדעת את התוצאה. בכל פעם שהגעתי אליהם, בכל שעת לילה- הוא היה שומע את צעדיי במדרגות ואיך שהייתי מתכופף אל הקלטת הלוהטת אבא היה פותח את הדלת כדי סדק צר ומסנן לעברי משפטים כמו : ״חבל שתראה הם הפסידו״, ״ אם ג׳מצ׳י לא היה מחטיא בשנייה האחרונה היינו מנצחים״ ועוד משפטים שהזכירו לי למה עזבתי את הבית בגיל צעיר.

אחד הדברים הכי משמחים בהתקדמות המדע מאז המצאת הגלגל הוא המצאת ה- catch-up ותום עידן הוידאו, כך שכיום ניתן לצפות במשחק מההתחלה באיחור, מבלי להזדקק לחסדי השם ואבא. ביום שני האחרון התלבטתי אם להישאר בערב בבית לראות דרבי בכדורגל בתקווה שלראשונה אחרי 12 שנים הפועל תנצח או ללכת להופעה בהיכל התרבות בכפר-סבא. בסופו של דבר הסיבה היחידה שהכריעה את הכף ללכת להופעה היתה שאני זה שהופיע וש-500 צופים רכשו כרטיס לאירוע. מההופעה חזרתי מתוח, הפעלתי את הדרבי וישבתי מרותק, שאולי אולי הפעם.

המשחק היה קשה לצפייה. מכבי הובילה כמיטב המסורת וכבר נותרו דקות בודדות לסיום. אני בקושי החזקתי מעמד לא להישבר ולא להירדם ואז, אז יעלי שיצאה לסיבוב מאוחר עם הכלב פתחה את הדלת ואמרה לי: ״מגיע לך מזל טוב״. בטעות הקשבתי לה ובטעות התייחסתי ושאלתי ״ למה?״ ויעלי השיבה, שהיא הבינה שהיה מהפך והפועל ניצחה ברגע האחרון. שאלתי שוב ״ למה?״, למה עד שזה קורה היא היתה חייבת להרוס ככה. פתאום הרגשתי שאני יותר עצוב מזה שהיא הרסה לי מזה שאני שמח שעוד מעט ינצחו ( זה הזכיר לי סיפור על בחור עיראקי שבא לחבר שלו ואמר לו-״נאג׳י שמעתי שהחנות שלך נשרפה״ והחבר השיב לו: ״ שששש, זה מחר״).

מסתבר שהעצוב תמיד יותר מעציב ממה שהשמח משמח. יש לי חבר שבאמת סיפר לי שבחתונה שלו הוא היה הרבה יותר עצוב מכמה שהוא שמח בגירושין. הבטתי ביעלי שלפתע הבינה את מימדי האסון ומייד הטיחה בי שזו פעם ראשונה שאני מקשיב לה באמצע משחק כדורגל ובטח שזו פעם ראשונה שאני אפילו מעבד, קולט ומבין תוך כדי, את כל מה שהיא אמרה. היא הוסיפה כמה מילים על זה שהבטחנו זה לזו לומר תמיד את האמת ושבאופן כללי אני אף פעם לא מקשיב לה.

לפתע המשחק איבד לגמרי מחשיבותו. התחלתי להפנים איך אני עומד להתנצל גם על הטעות הזו שלה. ניסיתי להסביר לה שלטעמי ספויילר זה ונדליזים רגשי, שאף פעם לא התאכזבתי ככה מכזו הפתעה טובה, שהבטחנו להגיד זה לזו את האמת, אבל לא את כל האמת ושכדי לשמור על הזוגיות שלנו, לפחות אני, מצדי, אפילו מקפיד לא לספר לה הכל, ושזוגיות היא האומנות לדעת מתי לדבר ומתי פשוט לצאת עם הכלב ולחזור בזמן אחרי תוספת הזמן.

הסברתי לה שאהבה אינה פוטרת מאחריות, שבזוגיות התזמון הוא לא פחות חשוב מהאמת, לפתע הפנמתי שנישואין היא הסיבה העיקרית לגירושין ואז, אז לאט לאט, נכנסתי לפרופורציות- נזכרתי שנישואין זה ניסיון לפתור ביחד בעיות שכלל לא היו נוצרות אם הייתי לבד, נזכרתי שההבדל בין גבר לאישה הוא שגבר רק רוצה לחיות ואישה רק רוצה לעדכן, נזכרתי שאנחנו סולחים לאנשים שאנחנו אוהבים גם כשהם צודקים, אז מה זה בשבילי לסלוח לה כשאני צודק, נזכרתי שמכל קרובי המשפחה שלי (הורים, אחים וילדים) יעלי היא היחידה אותה ממש בחרתי בעצמי ושבסופו של דבר אדם צריך לדעת לקחת אחריות על הבחירות שהוא עושה בחיים.

הבנתי שיש דברים שהם עניין של גנטיקה ושיעלי לא אשמה והיא קיבלה את זה ישירות מאב לכלתו, התנצלתי בפניה על האירוע, ציינתי בפניה שאני מאוד שמח שלראשונה אחרי 34 שנים ביחד היא סופסוף החלה לגלות עניין בכדורגל וציינתי שזה מאוד מרגש ועלול לתרום לזוגיות שלנו, וניחמתי את עצמי, שבטח תוך מקסימום 12 שנים הפועל שוב תנצח בדרבי ואז, אז בטח תהיה לי הזדמנות לשמוח כמו שצריך.

לקריאת הפוסט המקורי בפייסבוק :