טור לשבת על צפרדעים, נסיכות ועו״ד שמתלבטים שנים מתי נכון להתחיל לנשק. מקווה שתיהנו מוזמנים לשתף. ולפני שנעלה על טורים, אני מבקש להגיד תודה לכל מי שקנו השבוע את הספר שלי ״ואז מה?״ ולאלה שהגדילו לעשות ושלחו תמונות מצולמות. לכל טור אצרף תמונה אחת מאלה הנשלחות אלי (אומרים שזה מקדם מכירות).

אתמול הגיע אלי לשיחה עו״ד ותיק (30 שנים על הכביש), שבנה משרד מצליח ומקצועי לתפארת שמעסיק עו״ד ומשלם להם יפה, אבל מבלי שנתן לעו״ד שגדלו תחתיו שותפות ואחוזים במשרד (בשיטת ״סבתא בישלה דייסה״- רק להיפך- לזה לא נתן, לזה לא נתן) וביקש, להתייעץ אם ואיך להתחיל כעת, כדי לסלול את הפרק הבא, שמפאת גילו שמתקדם עוד יסתיים פעם בסיום. בכל זאת, כולנו (וגם הוא) אוהבים אגדות שמסתיימות בסוף טוב.

אז קצת על חששות, עצות ואגדות, כמי שבמשך 20 שנים חי בביצה הזו והרבה לנשק צפרדעים כדי להפוך אותם לנסיכים ושותפים מפוארים למשרד ולדרך. עו״ד ובעלי עסקים רבים היו שמחים למצוא יורש בתקווה שיגיע בלי אגו, בלי דרישות ובלי אחוזים, ובתקווה לא לפגוש איזו צפרדע עם דרישות שכר, ועוד אחת כזו שטרם ייבשה אפילו ביצה אחת במו רגליה.

חלק חוששים לנשק צפרדע מחשש שהיא לא תהפוך לנסיך, חלק בשל החשש שהיא כן תהפוך לנסיך, יש שחוששים שהצפרדע שהתנסכה לא תסתפק, לפתע, רק בנשיקה וחלק חוששים, שיהיה עליהם לנשק ולאכול יותר מדי צפרדעים עד שימצאו, אם בכלל, את הנסיך מהאגדות. חלק חוששים שבעקבות me too, כל ניסיון לנשק ייתקל בתלונה וחלק חוששים שממש עם הנשיקה, יתרחש אסון ודווקא הם, בטעות, עוד ייהפכו לצפרדע. כן ויש את אלה שלא רוצים להתחיל לנשק כי, בינינו, סטטיסטית הסיכוי ממילא נמוך, יש את אלה שבטוחים שאלה מהאגדות (כמו אלה מהתקשורת) הם סתם רמאים ויש את אלה שמפאת החשש המצמית מאכזבה- כבר בעצמם לא זוכרים מתי הם נישקו בפעם האחרונה.

מספרים על מהנדס שראה על אם הדרך צפרדע והרים אותה בידיו. היא אמרה לו שאם ינשק אותה היא תהפוך לנסיכה יפת תואר והוא הכניס אותה לכיס חולצתו. בהמשך היא שבה והפצירה בו שינשק והוא המשיך בדרכו ללא תגובה. בפעם השלישית היא פנתה אליו ושאלה, כמעט בתחינה, מדוע הוא לא מנשק אותה ומגשים את כל חלומותיו והמהנדס השיב לה שבגדול הוא מאוד עסוק, שיש לו עבודה עד מעל הראש ואין לו זמן לכל הבוג׳רס הזה, אבל באופן כללי זה נראה לו מגניב שיש לו צפרדע מדברת.

לא רחוק משם, ממש סיפור אחד ליד, עברה נסיכה וראתה מולה על השביל צפרדע. היא עצרה לרגע וחשבה שאם הוא רק היה מאמין באגדות היא היתה הופכת אותו לנסיך במו שפתיה. הצפרדע עצר להרף עין מולה וחשב שאם היא רק היתה מאמינה באגדות היא היתה מנשקת אותו וגואלת אותו מהביצה אל זרועותיה והשניים המשיכו משם כל אחד לדרכו. היא נותרה בודדה בארמון והוא צלל לבד לשלולית.

לפעמים הגיעה העת לבחור האם אתה רוצה שליטה מלאה או עתיד. חשוב לזכור שכמעט כל שותפות גדולה (מכל סוג), החלה ממישהו שנטל סיכון ונישק צפרדע. לא אחת יש צפרדעים שכל מה שצריך זה רק לשכנע אותם להביט בהשתקפות שלהם כדי שיבינו שהם כבר נסיכים ממילא (אבל זה שייך לאגדה אחרת). לפעמים הצפרדע מונחת לך ממש בכיס ולפעמים כל שנותר זו רק שיחה או קפיצה אחת קטנה, והכי חשוב- והכי חשוב לזכור ולדאוג שהחלומות שלנו תמיד יהיו יותר גדולים מהפחדים שלנו.

״ואז מה?״ האם אז זה יצליח?

כנראה שכן, אבל בתנאי שהנסיכה לא תזכור לו כל החיים שהוא היה פעם צפרדע ובתנאי שהוא לא ישכח לעולם שלא תמיד הוא היה נסיך.