טור לשבת על זוגיות מתגמלת ועל קריירה חדשה שנפתחה בפני בטרם עת. מקווה שתיהנו, לפחות אתם, מוזמנים לשתף.

אחת הפעולות הראשונות שאני עושה בראשית שנת לימודים היא יציאה מסודרת וחשאית מקבוצת ההורים של ילדי הכיתה שנפתחה זה מקרוב. בעבר מדובר היה בפעילות שהצריכה מעט יותר טרחה, אולם בשנים האחרונות, מאחר ששלושה מארבעת ילדיי נגמלו ממערכת החינוך, ומאחר שאחד מהיתרונות היחידים באוניברסיטה הוא שאין שם קבוצת הורים של הסטודנטים, מדובר היה הפעם ביציאה אלגנטית ומהירה מקבוצה אחת בלבד. לטעמי אחד הבונוסים הכי משמעותיים בזוגיות הוא שאין צורך ששני ההורים יהיו בקבוצת ההורים הכיתתית ומאחר שאני סומך על יעלי ומאחר שהיא סומכת עלי שאי אפשר לסמוך עלי, הדברים בינינו הסתדרו לאורך השנים לשביעות רצוני.

הפעם קפצה לי השבוע עוד קבוצה חדשה בנייד: ״ ועד הורי כיתה ז׳5״. הסברתי ליעלי שבטעות שלחו אלי את הועד שלה. למשמע החיוך שלה, הבנתי שאני בצרה. מסתבר שבאסיפת ההורים יעלי התנדבה אותי לועד. מייד נזכרתי שימים ספורים לפני כן, בשיאו של רגע אינטימי בינינו, לחשתי באוזניה ברוך: ״ אני רוצה שתפתיעי אותי״ ולפתע קלטתי שזו הפעם הראשונה שהיא זרמה איתי ונענתה לאתגר.

שאלתי אותה האם זה העניין, ויעלי, מחוייכת מקצה לקצה, הזכירה לי את אסיפת ההורים אליה הלכתי בלעדיה לפני מספר שנים. האמת, האסיפה ההיא היתה מביכה, המחנכת דרשה 3 הורים לוועד, שתי הורות, חברות ועד מלידה, התנדבו ישר, ואז השתרר בכיתה שקט מעיק. כעבור דקות אחדות בהן הבטתי בנעליי, בתקווה שאיזה הורה רפה כוח יישבר ראשון, לא עמדתי יותר בלחץ ובשקט הרועם, והתנדבתי שיעלי תהיה בוועד.

כשחזרתי מהאסיפה ההיא הביתה שידרו, כנראה, איזו תוכנית ספורט מרתקת בענף שאין לי בו כל עניין ולכן שקעתי בצפייה ושכחתי לעדכן את יעלי שהיא נבחרה לוועד. האירוע כמעט עבר בשלום, עד שבמסיבת הסיום של אותה שנה, המחנכת השטינקרית, החליטה לתת תעודת הוקרה לשלושת ההורות של הועד ויעלי הופתעה לקבל תעודה ולהבין, לראשונה ובדיעבד, שהיא בדיוק השלימה קדנציה כוועד הורים. מסתבר ששתי האימהות האחרות, מעשה שטן, קיבלו את כל ההחלטות הרות הגורל במשך כל השנה לבד והותירו ליעלי רק את רגעי התהילה של קבלת תעודת ההוקרה.

כבר בדרך חזרה מאותה מסיבת סיום, בדיוק כשהצעתי לה בחביבות, למסגר עבורה את תעודת ההוקרה שקיבלה, גיליתי שיעלי לא שבעת רצון מנסיבות האירוע. ניסיתי להסביר לה שאומרים שמה שלא יודעים לא כואב, אבל היא פחות גילתה כלפי פתיחות באותה שיחה. כעת הסתבר לי, בדיעבד, שאני היחיד משנינו שסלח לי על אותו מקרה. סבא שלי ז״ל ייעץ לי לפני שנים: ״אל תנטור טינה, פשוט תנקום״. מסתבר שיעלי הקשיבה לסבא שלי, חיכתה לתזמון הנכון במשך שנים וכן עשתה לחברך מה שלא נאה לך.

החלטתי להפסיד בכבוד ולהיכנס לתפקידי החדש ביד ימין, נכנסתי לקבוצה וכתבתי: ״נעים להכיר, אני ליאור, אבא של עמית (הבת)״. טל, חברת ועד מנוסה למחייתה ומועמדת מובילה לראשות הארגון, הגיבה: ״ אתה אבא של נועם״. בהיתי בהודעה המתריסה שלה, אחר כך קצת התעמקתי בה, נזכרתי שעמית (הבת), היא כיום מורה למתמטיקה בחטיבת הביניים בה דווקא נועם, אחותה הצעירה, היא התלמידה, ומאחר שאין ועד הורים של המורים של החטיבה, מצאתי שההערה של טל רלבנטית ושלחתי הודעה נוספת: ״ טל (הבת) צודקת, אני אכן אבא של נועם (הבת)״. לשמחתי האירוע בקבוצה עבר יחסית בשלום נוכח דיון סוחף האם ראוי לאסוף מכל הורי התלמידים 100 ש״ח או 150 ש״ח לרגל משהו.

בעקבות השתלשלות האירועים פניתי לנועם, שיתפתי אותה בפרטי המקרה, פירטתי בפניה בכנות את מגוון חוסר כישוריי לתפקיד, הצפתי את החשש הכבד למעמדה החברתי במידה שאבא יעשה בושות ואפילו הצעתי לה לעבור כיתה לכיתה של חברות טובות שלה מהיסודי (בתקווה שבכיתות האחרות כבר נבחר וועד), אולם נועם חיבקה אותי ואמרה: ״ אבוש, אני סומכת עליך״. משהתייאשתי מכך שנועם לא התייאשה ממני, פניתי אל יעלי, ניסיתי להסביר לה שאין לי כלים לקבל החלטות ולהכריע אם במסיבת חנוכה כדאי שיהיו משקאות מוגזים או דווקא כלים חד פעמיים ושבכלל נראה לי שאני צעיר מדי לתפקיד. יעלי הזכירה לי שבגילי אהוד ברק, נתניהו, רבין ובנט כבר השלימו קדנציה כראשי ממשלה, מייד אמרתי לה ״ מה את משווה בין התפקידם״, אבל נכנעתי ביוזמתי והחלטתי ללכת על זה עד הסוף.

למחרת סיפרתי לה בהשלמה, שהוועד החליט לפתוח עוד קבוצה ושאלתי אותה, מנסיונה, למה צריך שתי קבוצות וואטסאפ לוועד כיתה. יעלי אמרה לי שאין לי מה לדאוג ומיהרה לצאת מהבית עם פונץ׳ הכלב (הבן). מאחר שרק שעה קודם היא חזרה איתו מסיבוב, פה התחלתי לחשוד. ואכן, עיון מדוקדק בדברים גילה שבאמת אין שתי קבוצות לוועד הכיתה. מסתבר שיעלי הגדילה לעשות ונבחרתי, לבקשתה, באסיפה המכוננת, גם כנציג הכיתה לוועד המוסדי. בקיצור, הכל אבוד, ומכאן זו כנראה כבר הדרך הבטוחה לפוליטיקה הארצית. אז זהו, נועם ואני מחכים בכיליון עיניים שכבר יגיע החופש הגדול, ועד אז אני מאחל זוגיות מפרה ובעיקר שנה שקטה, טובה ומוצלחת לכולם

לקריאת הפוסט המקורי בפייסבוק: