טור לשבת, על הגברים בחייה של יעלי, שמכתיבים לי את החיים ועל שני האחרונים שהצטרפו אך לאחרונה, שבעקבות אחד מהם, אח לחיים, השתכנעתי שיש לי אחלה חיים. מקווה שתיהנו, מומלץ לא לנסות את זה בבית. מוזמנים לשתף.
סקרנות היא אחת התכונות שהכי מסקרנות אותי. סקרנות של בת הזוג, פחות. מעת לעת יעלי מוצאת איזה גבר מוזר, שיש לו פודקאסט וגילה, בוודאות, את השיטה הנכונה שמשנה לנו את החיים. כך לדוגמא, בגלל איזה דוקטור הרלינג אחד, מומחה לרפואה וצ׳יקונג, אנחנו עושים כמעט כל בוקר סאונה ואחריה מקלחת קרה, וזה קורה רגע אחרי שבהמלצתו יעלי מסיימת אימון קפיצות בטרמפולינה (מחקרים גילו שזה מחלבן את החלמוציטים). גבר מסוקס אחר, ווימהוף שמו, גורם לנו לבצע תרגילי הפסקות נשימה. כרגע השיא שלי עומד על שלוש וחצי דקות בלי לנשום ואם אשפר אותו בחצי דקה נוספת מובטח לי מוות מחנק.
איזה בן אמו אחר שכנע אותה שלרכוש ולהיקשר למספר דקות ביום למיטה מתהפכת זה מצויין לגב התחתון ולמוכרי מיטות מתהפכות, מה שהעלה לי את הדם לראש ובו זמנית הוריד לה את הדם לראש, ואכן גיליתי שהתרגיל הזה נותן פרספקטיבה שונה לחיים ואתה רואה בו את החיים לגמרי אחרת, לפחות עד שחוזרים לתנוחה המקורית. עם טרמפולינה ומיטה מתהפכת חסרים לי כרגע רק פיל ומאלף אריות בבית כדי להיות מוכר רישמית כקרקס.
לפני מספר שבועות, אחרי שליוותה בשיחות לוחם משוחרר שחווה מלחמה קשה מאז 7/10, נכנס לחיינו אבא שלו, שכמחווה חמה הזמין את יעלי לטבילה באמבטיית קרח בביתו. יעלי החליטה שלא מגיע לה כל הטוב הזה, אך משלא רצתה להשיב את פניו ריקם הודיעה לו שאני, הבעל-מחמד שהיא מגדלת, אשמח לקבל את המתנה בשמה. כשהיססתי היא חיזקה את רגליי וסיפרה לי שווימהוף עצמו (זה שמנסה לרצוח אותי בחנק) ישב למעלה משעה בתוך קרח (עד שלקרח נמס ממנו), ושזה הוכח מחקרית כמאוד בריא למשהו.
לשמחתי יום לפני ההטבלה הבחור שלח לי טופס בריאות למילוי. סימנתי ״כן״ על כל מחלה בטופס, מה שגרם לביטול העינוי, אך לאחר בדיקה רפואית מעמיקה התברר לו, לצערי, שאני כן כשיר, וכעבור עוד יומיים הוא הפשיט אותי אצלו בבית, קפאתי למחצה וכעבור נצח, רגע לפני ששברתי את השיא של ווימהוף, נכמרו רחמיו והוא הושיט לעברי יד מחממת והוציא אותי לחיים.
ואז, איך שקיוויתי שהחלק הקל כבר מאחוריי, פרצה המלחמה ושני גברים נוספים נכנסו לחיי. הראשון זה אביגרם, האיש היחיד בישראל שמזהה שיגורים לפני שהאיראנים יודעים עליהם ופתח קבוצת וואטסאפ, שם, דרך יעלי, הוא נותן לי הוראות מה לעשות בבית שלי. מתברר שהוראה שלו מבטלת קפיצות וגוברת אפילו על זמני סאונה!
הגבר השני הוא צפי, אחי הצעיר, שעם האזעקה הראשונה העמיס את זוגתו השנייה, הצעירה הרבה יותר ואת שני בניו האחרונים, הצעיריים הרבה, הרבה יותר (שנתיים וחצי ו-חודשיים) ובא לגור איתנו ( הוא איחר ברבע שעה ולכן לאה, אמא של יעלי, כבר תפסה להם את המפלס התחתון) ומאז, כשממש הזדרזתי הייתי בעשירייה הפותחת של אלה בבית שהגיעו לממ״ד ראשונים. הבטתי באחי מדי יום והבנתי כמה אני מאושר.
ואכן, ככל שנקפו הימים במחיצתם, תמו לי ההיסוסים באשר לזוגיות שלי והבנתי את השאלה הרטורית הקבועה של יעלי: ״ לאן תלך?״ או בתרגום ליעלית- ״למה מי תיקח אותך?״. הפנמתי לעצמי שאושר הוא משפחה אוהבת, חמה ומלוכדת.. אבל בעיר אחרת, הזכרתי לעצמי שלעולם לא נכון לצחוק על הבחירות של אשתך, שכן אני עצמי הייתי אחת מהן, ורק קיוויתי, שהמלחמה כבר תיגמר ואוכל לשוב בנחת לחיים הלא שגרתיים שנגזרו עלי.
לקריאת הפוסט המקורי בפייסבוק:
טור לשבת מהחוף של חלדיקיקי ביוון, על הפעם הראשונה בה טסתי לחו״ל ולא על חשבוני, מקווה שתיהנו. אני נהניתי. מוזמנים לשתף. במשך שנים ארוכות בהן ניהלתי את המשרד שלי השתדלנו
טור לשבת על צפרדעים, נסיכות ועו״ד שמתלבטים שנים מתי נכון להתחיל לנשק. מקווה שתיהנו מוזמנים לשתף. ולפני שנעלה על טורים, אני מבקש להגיד תודה לכל מי שקנו השבוע את הספר
טור לשבת, לרגל לידתו, בשעה טובה ובמזל טוב, של ספרי החדש. טקס ברית המילים נערך בחוג המשפחה וייקרא שמו בישראל ״ ואז מה?״. ואז מה? הפעם, אחרי 16 שנות טור,
