טור לשבת, קצת על המזל הטוב ועל המזל הרע שפקד אותי לקראת תום המסע של הקאמינו, מסע צליינים בין נופים וכנסיות לאורך 130 ק״מ בנתיב הפורטוגלי לאורך הים עד לעיר הקדושה (להם) סנטייאגו שבספרד, וקצת על הערבוב בין מנהגי יהודים למנהגי נוצרים וקצת על מה שבין קודש לחוף. מקווה שתיהנו, מוזמנים לשתף.

אחרי 7 ימי צעידה עם יעלי, למזלנו הטוב גילינו שאת הלילה האחרון אנחנו עושים במרחק 14 ק״מ בלבד מהיעד, אך למזלנו הרע נודע לנו שהמיסה לעולי הרגל תיערך ביעד כבר ב-12 בצהריים, למזלנו הטוב אחרי 7 ימי הליכה יעלי כבר בכושר טוב, אבל למזלנו הרע ירד גשם כבד ונאלצנו לצאת מאוחר, אלא שלמזלנו הטוב כשיעלי רואה בעיניים יעד, היא לא רואה בעיניים, כך שלמרות שלמזלנו הרע עלייה לרגל, כרוכה בעיקר בעלייה ברגל, למזלנו הטוב הגענו אל היעד ב-11:45, טרם המיסה הגדולה.

למזלנו הרע, רק אז גילינו שיש המון עולי רגל שממתינים בתור ארוך להיכנס למיסה, אלא שלמזלנו הטוב מספר דקות לפני 12 התור החל לרוץ מהר. למזלנו הרע, כל התור היה מלא מקבצי נדבות שעיכבו אותנו, אלא שלמזלנו הטוב, אחת מהן, דווקא זו שתרמנו לה, הסבירה לנו בספרדית שוטפת שלא יתנו לי להיכנס למיסה בגלל המוצ׳ילה שעל גבי, אלא שלמזלנו הטוב במרחק ריצה טרופה מהמקום, כנגד תשלום ראוי, מצאתי מקום לאחסון המוצ׳ילה ורצתי מספיק מהר, כך שלמזלנו הטוב הצלחתי לתפוס את יעלי כשהיא כבר ממש ראשונה לפני הכניסה, אלא שלמזלנו הרע הסתבר שהמקום מלא ולא נוכל להיכנס.

למזלנו הטוב הסבירו לנו שגם למחרת ב-12 יש מיסה לעולי הרגל, אלא שלמזלנו הרע לפי התכנון המוקדם נאלצנו לעזוב את העיר על הבוקר. עמדנו המומים אחרי הליכה וטיפוס מתישים של 8 ימים בלי לזכות להגיע למיסה ורגע לפני שביכינו את מזלנו הרע, נזכרנו שלמזלנו הטוב אנחנו יהודים והמיסה הזו אף פעם לא עניינה אותנו. ניגשנו לקבל תעודת עולה חדש לרגל ( זו סתם תעודה, אין בצידה שום זכויות) ושנינו סיימנו מסלול בחיוך גדול ובצליעת חן.

את התעודה לא מקבלים כך סתם. בכל יום במסלול חייבים לעבור עם פספורט של עולה לפחות ב-2 כנסיות על אם הדרך, לקבל חותמת מהכומר או מפקיד כנסייה אחר ורק מי שאסף מספיק חותמות זוכה לתעודה המיוחלת. אז אחרי פגישה עם מספיק קבצנים וכמרים ואחרי ביקור במספיק כנסיות, אספר לכם מעט על הקשר בין יהודים, נוצרים ובתי תפילה.

מספרים על שני קבצנים, אחד יהודי עב כיפה וארוך זקן ואחד נוצרי למראה, שישבו סמוך לכנסייה וקוששו למחייתם מעות של חסד מהקהל שיצא מהכנסייה לאחר דרשתו השבועית של הכומר על נתינה לזולת וחסדים אחרים. הקהל המאמין שנתקל בקבצן יהודי ובקבצן משלהם, פסח על פני היהודי ונתן צדקה ביד רחבה לנוצרי. כעבור זמן, לאחר שחזה במחזה זה מדי שבוע, נכמרו רחמיו של הכומר, הוא ניגש ליהודי והשיא לו עצה, שמא אולי הוא ממוקם במקום לא לו וכך אינו מוציא את יומו במקום ויעץ לו לפקוד מעתה מקום אחר. היהודי הקשיב רוב קשב, הנהן בהבנה ומייד לאחר שהכומר עזב את המקום הוא פנה לקבצן הנוצרי ואמר לו: ״שמעת אותו רייב מוישה, הגוי הזה מלמד את שנינו לעשות עסקים״. בחיים, אין כמו לנצל את יתרונותיו של החיסרון שלך.

ומילא זה, שיתוף הפעולה בין גויים ליהודים כמעט הגיע לשיאו כשכומר של קהילה פנה לחברו הרב, שיתף אותו שהוא רוצה לצאת למספר ימי חופשה וביקש מהרב שיחליף אותו בתא הוידוי. הרב, שרצה לעזור, אבל היה חסר ניסיון בתחום שאל את הכומר מה עליו לעשות והכומר אמר, שרק ישתוק, יקשיב ואז ימחל כנגד מטלות קטנות כמו תפילה רבה יותר, תרומה קטנה לכנסייה וכאלה. הרב ישב בתא, נוצרים טובים התוודו על חטאים קטנים, הרב נתן הוראות קטנות וחשב שהכל יעבור בשלום, עד שהגיעה נזירה לתא הוידוי וללא אזהרה מוקדמת שיתפה אותו שהיא מצצה לגבר. הרב נותר המום ולא ידע מה לעשות. בצר לו הוא ביקש שתמתין קמעה, יצא אל החצר, פנה לאחד מילדי הכמורה שהסתובבו במקום ושאל אותו מה הכומר נותן על מציצה, והנער הצעיר מייד השיב לו: ״ בדרך כלל סוכריה״.

בקיצור, לא כל מנהגי הוידוי הללו ראויים ולעיתים המוחל והנמחל, במחילה מכבודם, מפספסים בגדול. ואכן בעבר ניסו לאמץ מנהג דומה גם בקרב בתי הכנסת. מספרים על יהודי עצוב למראה שפגש את חבר שלו. החבר שאל אותו לפשר דכדוכו וזה ענה כי שכב עם אשת איש והוא מלא חרטה. החבר המנוסה הציע לו שייגש לבית הכנסת, יתוודה בפני הרב, יתרום משהו לבית הכנסת ויסולח לו. הבחור העצוב עשה כעצתו. הוא פנה לרב המקומי וסיפר לו ששכב עם אשת איש. הרב, בניגוד לכומר שלמוד בהקשבה, שאל מייד, האם שכב עם ורד כהן מרחוב הירמוך 6, האיש השיב בשלילה, הרב שאל האם מדובר בגברת נעמי ליפשיץ מרחוב רמז 4 ושוב השיב האיש בשלילה ולבסוף סיפר עם מי נאף, תרם פרוכת לבית הכנסת כבקשת הרב וסיים עם הפרשה. כעבור שבוע פגש הבחור את החבר ששלח אותו לרב והחבר, שראה שפני חברו שלווים יותר, שאל אותו: ״ נו, הרב סלח לך?״. והבחור ענה: ״ מה זה סלח, לא רק שסלח, אפילו נתן לי עוד שתי כתובות״.

אז אחרי כאלה מצוות ולאחר עבודת קודש שיעלי ואני עשינו, סיימתי קצת עם הדת לעת עתה. למזלי הרע יעלי נפרדת ממני הבוקר ושבה ארצה, אך למזלי הטוב אני ממריא לשבועיים לבד בצ׳ינקווה טרה, איטליה להמשך המסע, אלא שלמזלי הרע לא קיבלתי אפילו כתובת אחת משום רב. נתפלל לטוב. שבת שלום והרבה מזל, בעזרת השם

לקריאת הפוסט המקורי בפייסבוק: