טור לשבת, טור שמתחיל בסיפור שכולם מכירים, ולוקח אחר כך למקום אחר. מקווה שתיהנו, מוזמנים לשתף.

הסיפור שכולם מכירים מדבר על דייג שיושב אצל הנהר ומטיל חכה למים. ניגש אליו עובר אורח שבדיוק עבר אורח במקום ושאל למעשיו. הדייג סיפר שהוא דג דגים. האיש שראה לפניו מישהו שזקוק לייעוץ הציע לו שיטיל שתי חכות למים, ידוג כמות כפולה ותהיה לו הכנסה גבוהה יותר. ואז שאל הדייג? בכסף שתחסוך תוכל לקנות רשת דיג ותדוג הרבה יותר. ואז? בכסף שתחסוך תקנה סירת דיג קטנה. ואז? תוכל לקנות ספינת דיג גדולה ותרוויח הרבה יותר? ואז? תרכוש צי של ספינות ותרוויח המון? ואז? אז כמובן תוכל לבוא לכאן עם חכה בנחת ולשבת לדוג דגים.

אז מה חדש בסיפור הישן? ראשית, אותו יועץ וגם אנחנו- לא העלינו לרגע בדמיוננו שהדייג הזה יושב שם אחרי שכבר עשה את כל הסיבוב הזה? בבטן אנחנו חושבים שאין סיכוי שזה יקרה. יותר מזה- נדמה לנו שאם זה יקרה- אותו דייג בחיים לא יחזור לדוג עם חכה ושוב לא ישוב ליהנות משמחת הפשטות. אנחנו מאמינים שלאנשים בכלל ולדייגים בפרט- אין אומץ לצאת למסע הזה וחלקנו סוברים בטעות- שהוא לא עשה שום דבר- דג דגים עם חכה ובסוף הסיפור- דג דגים עם חכה. טעות חריפה שבגללה אנשים מוותרים על שאיפות גדולות.

בחודש ינואר האחרון פרשתי מהמשרד, אני עדיין נותן עצות וקשה לי להתנתק וקשה לאנשים להתנתק ממני וממהרגלים שצברנו יחד שנים. סיכמנו שעד סוף 2025 אהיה יועץ. את כל האחוזים שלי בשותפות חילקתי בין השותפים האחרים, לפי מנגנון מוסכם. כדי להקל על שני הצדדים את הליך הגמילה- נסעתי רחוק להרבה זמן. כעת אחרי חודש בהרים, בו בעיקר טיפסתי, אני שבועיים לבד באיטליה- מתחיל לכתוב את הספר הבא שלי שיעסוק בכל אלה.

איך מתנתקים? איך מוותרים על החשיבות העצמית? איך בונים מנגנון שיאפשר גם לאחרים לפרוש בהמשך וילמד את הצעירים יותר להיכנס לנעלי המנהיג, איך המכונה ממשיכה לעבוד ואינה תלויה באף אחד מאנשיה, איך מנהיג מוצלח לומד להיות סוכן של תקוות במקום מדען של סיכונים, ועוד.

יום אחד ישב איש מבוגר בן 85 על ספסל ובכה. ניגש אליו השואל ושאל למה הוא בוכה. המבוגר סיפר לו שיש לו אישה צעירה בת 25, שכל בוקר היא מתנה איתו אהבים, אחר כך מכינה לו ארוחת בוקר, משם הוא יוצא לפארק, כשהוא חוזר היא עושה לו עיסוי מפנק והם יושבים ביחד לראות טלויזיה. למשמע הדברים שאל השואל- אז למה אתה בוכה ככה? והזקן השיב לו- אני לא זוכר את הדרך הביתה. אנשים רבים מתחילים את השלב הטוב, בשלב הרע. מהי נקודת היציאה הנכונה? האם אפשר להקדים אותה?

האם חייבים לדוג דג זהב כדי שזה יצליח ( ספויילר- בכלל לא)? האם מי שבטעות ידוג דג זהב יידע בהכרח מה לבקש? ( מספרים על דייג שדג דג זהב, התבקש לבקש 3 משאלות וביקש 3 מכוניות מסוג ״סקודה״. כשהדג התפלא על הבחירה, הסביר לו הדייג שהוא יכול למכור את שלושת הרכבים ובכסף הזה לקנות מרצדס חדשה. אנשים מפספסים את ההזדמנויות שלהם או לפחות לא ממצים אותן עד תום.

אז הספר שבדרך (לקראת סוף 2025), יספר הרבה סיפורים ויציע הרבה אבני דרך. בסוף הרי הזיכרון הוא הספרייה הפרטית של החיים שלי, אז כדי לא לשכוח- יצאתי לדרך. אגב, ממליץ לקרוא את הטור של שבוע הבא- מבטיח הפתעה.

לקריאת הפוסט המקורי בפייסבוק: