טור לשבת, שמוקדש לרוב מה שלמדתי על התמודדות מכל המורות שהיו לי במהלך 12 שנות לימוד במערכת החינוך ואיך ניסיתי ליישם את כל הרפרטואר הזה בערב קשה אחד. מקווה שתיהנו, בכל זאת חשוב שלפחות מישהו ייהנה, אני כנראה אהנה כבר בעולם הבא. מוזמנים לשתף את הטור, ואם מישהו ייזכר במשהו ששכחתי, אתם מוזמנים להזכיר לי, אני מבטיח להשתמש.

מאחר שלא נזהרתי כמו שצריך כשהיה צריך, כשמלאו לי 45 הצטרפה אלינו גם נועם למשפחה, וכך, בהפתעה גמורה ובלתי נגמרת, בגילי המופלג, הבת הקטנה והמקסימה שלי החלה ללמוד השנה בחטיבת ביניים. מאחר שבדיוק נגמרו השנה רוב המורים במערכת החינוך, גיליתי שאין לה כמעט שעות לימוד. בצעד נמהר נוסף הצעתי למנהלת החטיבה שאני אקח על עצמי ללמד את הכיתה שלה מתמטיקה, פיסיקה או מדעים אחרים (בכל זאת כיתת מופת אמורה ללמוד משהו מאלה) והמנהלת סירבה (בשל יחסי הקרבה בינינו) ותחת זאת הציעה שאכין את תלמידי בית הספר לאולימפיאדת המתמטיקה הארצית שתיערך בסוף פברואר הקרוב.

הסכמתי לכך בטעות, בכפוף לכך שנועם תשתלב בנבחרת לאולימפיאדה, הצעתי את זה לנועם והיא הביטה בי במבט אוהב של "לך תחפש מי שינענע אותך", ששמור אצלה אך ורק לאבא, וכך גם הרעיון הזה ירד מהפרק. פעם סיפרו שהדרך של שני מרוקאים לעשות סולחה היא לשחוט גרוזיני, ואכן, כמוצא של פשרה בין שני הרעיונות שנגוזו, הוחלט שאני אפעיל את הכיתה במסגרת פעילות גיבוש לחנוכה.

אם היה עלי לבחור האם אני מעדיף להעביר פעילות גיבוש לחנכה או שיקטעו לי רגל, הייתי מתלבט קשות אם לקטוע את רגל ימין או את רגל שמאל, ובקיצור, יעלי הודיעה לממונים שאני שמח על ההזדמנות שניתנה לי ובראשית השבוע התייצבו אצלנו בבית כמעט 30 ילדים שאינם מעוררים רגשות חיוביים וראו בי אוייב ראוי, על מנת שאפעיל אותם. נזכרתי שבחנוכה היינו מעטים מול רבים ולמרות זאת הפסדנו בסוף, והלכתי, כצאן לטבח, על שחזור ההיסטוריה.

עמדתי שם כמכבי, ניסיתי כמיטב יכולתי, קיוויתי לנס והתחמשתי בכל מה שלמדתי כתלמיד מכל המורות שלי. את הטור השבועי שלי קוראות לאורך השנים, חלק מאותן מורות. אז הטור מוקדש למורות שקוראות אותי מעת לעת ולפעמים מרגשות אותי ומזכות את התלמיד מפעם באיזה לייק מנחם, ואלה הן: מלכה אולייר, המחנכת ב-ג',ד', עדנה גולן המחנכת ב-ה',ו', עמליה נבון שחינכה חלקית בכיתה ח', נטע זלינגר שלימדה אותי היסטוריה ב-ט', חיה ארבטמן וחרמונה בר שלימדו אותי ב-י', חדוה דנון ז"ל, המחנכת ב-יא' (שקראה אותי עד מותה לפני כשנה) ואירית אהרוני, המחנכת ב-יב' והמורה לספרות שקוראת אותי כל שבוע בעין ביקורתית לטובה.

תדעו, מורותיי, שעשיתי כמיטב יכולתי והתחמשתי בכל המשפטים שלמדתי, בכל שנות המאבקים בינינו, ונשבע לכן, שהשתמשתי בערב אחד בכל מה שספגתי מכן. עמדתי שם כמו גבר ואמרתי להם בפנים את הדברים הבאים: "סליחה, אני כאן למי שלא שם לב", "אני לא רוצה להרים את הקול", "אתה מחכה להזמנה מיוחדת?", "מי שאני מתכוון אליו, יודע", "אתם לא מכירים אותי, אני יודע גם לכעוס", "זה העתיד שלכם, לא שלי", "אתם הרבה, אני אחד", "מספיק עם הטיילת הזו", "מה זה פה, גנון?", "אני אפריד ביניכם", "תעבור לשבת פה, לידי, שאני אוכל לפקוח עליך עין", "תעבור לפה מייד, תשב כאן, ומכאן התחנה הבאה היא מחוץ לדלת", "כן, אני מתכוון אליך, אני לא פוזל", "מילא לי, אבל לחברים שלכם אתם לא מקשיבים?", "למה אני מרגיש כמו שוטר?", "אולי תספר לכולנו מה כל כך מצחיק, שכולנו נצחק", "אם כל אחד ישמור על הפה שלו, יהיה פה שקט", "מה זה פה, סימפוזיון?" , "אל תצעקו, אתם לא בכנסת", "אתה שם לב שכולם פה מחכים רק לך?", "גם בבית אתה יושב ככה?" "אולי אתה רוצה גם כוס קפה?", "חברים שקט, חברים שקט, חברים אני לא חבר שלכם", "אבל היתה הפסקה, למה לא הלכת אז לשירותים?", "מעכשיו אתה נמצא אצלי על הכוונת", "אני ממש לא מתכוון להתווכח איתך", "אני ממש לא מתכוון להתווכח איתך"(כן, אתה זה אמרתי פעמיים).

אני לא אמרתי להם "הצלצול הוא לא בשבילכם, הוא בשבילי" מאחר שלא היה צלצול ולא אמרתי להם: "יש לי עיניים בגב" כי לא היה לי אומץ להסתובב ולעמוד אליהם עם הגב, ולא אמרתי להם: "אני את הבגרות שלי כבר עשיתי" ולא: "אני מציע שתקשיבו טוב, החומר הזה יהיה במבחן" כי לא לימדתי חומר שיהיה בבגרות או במבחן, אני סתם ניסיתי לשעשע אותם בעל כורחי.

במהלך הערב הזכרתי לעצמי כל הזמן שכל אירע שהייתי בו בעבר הסתיים, ולכן, לא איבדתי תקוה שכך יקרה בסוף גם לאירוע הזה, הזכרתי לעצמי שלהבא אני חייב ללמוד להגיד "לא" במקומות הנכונים, ושיעלי בכלל לא קובעת עלי, ונזכרתי ש-וודי אלן אמר פעם: "אני לא מפחד למות, אני רק לא רוצה להיות שם כשזה קורה" והזדהיתי בעיקר עם החלק השני של המשפט שלו. לקראת תשע בערב, שעתיים באיחור, האירוע הסתיים וההמון המשולהב פונה. נועם חיבקה אותי ואמרה לי: "אבא אתה פשוט מפעילן מושלם, היה נפלא" ואני בעיקר קיוויתי שבטו' בשבט הממשמש ובא יש נטיעות ואין הפעלות.

לקריאת הפוסט המקורי בפייסבוק: