טור לשבת שנכתב אך ורק מטעמי קנאה צרופה, לכבוד נישואיו הטריים, בע״ה, בשעה טובה ומוצלחת של החתן, המכונה קזבלן, יהורם בן שרה גאון, בן ה-86 לבח״ל אלה לוסה בת ה-55. מקווה שתיהנו, גם אם לא כמוהו, מוזמנים לשתף ולפזר תקווה גם לאחרים. עכשיו הזמן לאהבה.

מספרים על קשיש שישב בגינה ציבורית ומירר בבכי, עד שניגש אליו עובר אורח, שבדיוק עבר אורח במקום ושאל אותו לפשר בכיו. הקשיש סיפר לו שיש לו אישה צעירה, שבכל בוקר על ההשכמה הם מתנים אהבה שעה ארוכה, אח״כ היא מתקינה לו ארוחת בוקר דשנה, הוא יוצא למועדון ולאחר שובו היא עושה לו עיסוי מפנק, מיטיבה את גופו בשמנים ארומטיים ואז הם משחקים קלפים ויושבים ביחד לצפות בסרט. למשמע הדברים שאל אותו הבחור: ״ אז למה אתה בוכה?״ והזקן המתייפח השיב: ״ כי שכחתי את הדרך חזרה הביתה״. מסתבר שיש דברים שחשוב להספיק ליהנות מהם בזמן- ושיהורם בכלל לא פראייר. ראשית, הוא שוב הוכיח שהוא לא יורם ויש שטוענים אפילו שהוא גאון.

האמת, אני התחלתי לחשוד בו כבר בצעירותי, כשהוא עוד היה נשוי לליאורה ריבלין (כשקומה מתחת, ברחוב ויטק 9, אילן דר תיקתק את תיקי דיין). כבר אז חשדתי שההיפוכונדר הזה עוד יקבור את כולנו. ב-1976, למי שלא זוכר, כשהוא בן 37, הוא מצא את בחירת ליבו, אורנה גולדפרב, שהיתה כבר בת 16 והלך על חתונה. למרות שבאותה עת אשתו הנוכחית, אלה, היתה כבר בת 6 וכבר היה לה גוף של בת 4, הוא בכל זאת החליט לכבוש את יצרו, להתאפק וללכת על האופציה המבוגרת יותר.

אז, ב-1976, בית המשפט מנע את חתונתו מפאת גילה של אורנה וגם הערעור שלהם כשל והוא נאלץ להמתין עם החתונה שנה תמימה עד שהעלמה סיימה יא׳ והגיעה לגיל 17 ( שהיה הגיל החוקי לחתונה)! הפעם, הוא החליט שלא יעזור בית דין והוא מיהר להתחתן. האמת, אין לי מושג למה, ייתכן שההורים שלו לחצו עליו, ייתכן שזה הרצון למסד כבר את חיי המשפחה ולהביא ילדים וייתכן שהם כבר חשו בשלים לעבור לגור ביחד לפני שייפרדו, אבל בכל מקרה, כשזה זה, זה זה, ולפעמים חבל לעכב ולמשוך את הדברים ככה סתם.

האמת, מאחר שאני חובב שירים ומילים, החשדות הראשונים הנצו בי עוד כשהוא הלך בכל הכוח על הראש של רוזה ושיתף אותנו מתי הוא שם עליה עין לראשונה ( ״ כשראיתיך ילדה קטנה, צוחקת צחוק רחב כזה, פתאום הרגשתי איך כמו סכין, אלי נכנסת פה בחזה״ ) ושאל כמה שירים עוד לה יחרוזה עד שתהיה אשתו. שוב מסתבר, פעם אחר פעם, שזמרים מוכשרים, בעיקר חדי העין, מצליחים לזהות פוטנציאל טוב כבר מגיל צעיר.

ומה לגבי אשת עלומיו הצעירה? מספרים על בחורה בת 30 שנישאה לגבר בן 80. החברים שלה שאלו אותה אם היא לא מתביישת להתחתן עם גבר בגיל כזה והיא התוודתה שהוא הוליך אותה בכחש, עבד עליה ואמר לה שהוא בן 90 והבהירה שאחרת היא בחיים לא היתה מתחתנת איתו.

אז מסתבר שלאהבה אין גיל ובזמן שבני גילו מתחבטים אם יש טעם להסתכן ולרכוש בננות ירוקות או אבוקדו קשה מדי, הוא חוגג ולוקח לנו, בלי למצמץ, את הטובות בנשים ואת בנות גילנו (ומתרברב: ״אחד הולך עם בחורה ביפו בין ערביים, אם רק ארצה אצלי תהיה ישר בין הידיים״), ומשאיר לנו אבק. בגלל אנשים כמוהו, היום בנות 55 כבר לא זורקות לעברנו מבט כשהשוק מלא גברים פנויים בני 86.

ואני? אני תקוע עם אותה יעלי כבר 34 שנים. אגב, בעקבות החדשות הרומנטיות של היהורם, קצת איבדתי ביטחון וחששתי שיעלי תתפוס לה איזה ישיש מחמד, ולכן יעלי ואני עשינו חידוש נדרים, היא הבטיחה שהיא לא תזרוק אותי כל עוד היא לא מוצאת מישהו אחר ואני הבטחתי לה בתמורה, שאם, חלילה, היא תלך לבית עולמה לפניי, אני בחיים לא אשכב עם אף בחורה אחרת עד הלוויה שלה.

אז מה נאחל לחתן השמחה? מה מאחלים לאחד שיש לו הכל? לאחד שאפילו 1,000 נשיקות לא מספיקות לו? שרק ימשיך ליהנות שנים ארוכות, שימשיך לשיר ״ עוד לא אהבתי די״ ואז יניח רגע את המיקרופון ויישם את המילים שהוא שר, שלא יתייחס לכל הקנאים וימשיך לחגוג את החיים, ובפאראפראזה על שירו על מונטיפיורו נותר לי רק להצדיע לו ולהגיד: ״וכל הכבוד לשר״

לקריאת הפוסט המקורי בפייסבוק: