טור לשבת על המחשבות שעלו לי כשיעלי אמרה לי שהגיע כבר הזמן לבדיקה תקופתית והבנתי שהיא לא מתכוונת לרכב. מקווה שתיהנו, מוזמנים לשתף ומוזמנים להוסיף לי כמה מטלות ותובנות לרשימה, אתם מבינים, שהזיכרון, בגילי, כבר לא משהו.

.

יעלי, שלמען האמת, אני אף פעם לא יודע אם היא נגדי או לרעתי, הזכירה לי שכדאי שאני אלך לרופא שאמור לדחוף לי אצבע לתחת. פעם כשהכנסת למישהו אצבע לעין, שניכם הייתם עם אצבע בעין, אבל היה ברור, שמצבך טוב משלו. הפעם כששנינו עם אצבע בתחת, הדברים פחות ברורים. מצד אחד אני משלם על זה כסף והוא מקבל על זה כסף, אבל מצד שני הוא, להבדיל ממני, יהיה עם אצבע בתחת גם בעוד רבע שעה. כשהייתי ילד לימדו אותי שאם יבוא איש זר עם בקשות מוזרות ויגיד לי להפשיל מכנסיים, מותר לי להגיד שאני לא מסכים ושהגוף שלי ברשותי. והנה כשזה סופסוף קורה, אני נכנע לו והדבר היחיד שאני חושב עליו באותו רגע זה האם כבר קבעתי תור לרופא השני שאמור לדחוף לי צינור לתחת.

פעם חוויתי צמיחה, היום כשזה קורה יעלי רומזת שכדאי שאראה ספר. פעם הייתי מתלבט איתו על החלפת תסרוקת, היום, כשאני נכנס למספרה שלו, אני מרגיש שהגעתי לרופא אף-אוזן-גבות והוא גוזם לי במקומות הלא נכונים. רציתי להגיד לו שהגוף שלי ברשותי, אבל זה לא לגילי.

פעם תיארנו דברים בצורה אבסולוטית, היום, בגילי, אני מוסיף לתיאורים את המילה ״ לגילי״ על הטיותיה השונות. היום כבר אף אחד לא נראה סתם טוב. הוא נראה שמור לגילו, צעיר לגילו והיא, היא אמנם נראית ממש יפה לגילה, אבל בגילי זה כבר לא לגילי. כן, פעם היה טוב ורע, היום טוב ורע זה רק בכולסטרול ואף אחד, עם יד על הלב, לא באמת יודע אם כולסטרול טוב זה רע או להיפך, אבל בכל מקרה כדאי לקחת כדור נגדם, כי פעם פחדנו מתוצאות של בחינות והיום אנחנו פוחדים מתוצאות של בדיקות.

פעם סטייק, קפה, שוקו, עוגה ושוקולד היו דברים שאהבת. היום רוב הדברים הטובים עושים לך רע ופיתחת לגבי כל אחד מהם אג׳נדה ואסטרטגיה. אתה מוותר על העוגה כי אסור לך טעים. אתה לא שותה קפה בערב לפני השינה, מחשש שלא תירדם ואז, חלילה, לא תוכל להתלונן שקמת מהשינה פעמיים בלילה כדי להשתין. פעם כשסיפרת שאתה עושה את זה פעמיים בלילה, חצי מהחברה׳ היו מקנאים בך וחצי ידעו שאתה משקר. היום כמעט כולם יכולים לתת לך המלצה על אורולוג טוב. פעם אהבת להקשיב לכוורת, היום כשאתה שומעת את ״ תה עושה סחרחורת ולבן עושה לי רע״ אתה שוקל להדביק על הרכב סטיקר ״ דני סנדרסון צדק״.

פעם דיברת בסלנג שההורים שלך לא הבינו, היום בורח לך ״אופס״, ו-״אופלה״, אתה מגלה שאתה מבין מילים שאתה לא מבין באידיש ובלי כוונה נפלט לך ״בלי נדר״ ו״בלי עין הרע״. ואז, כשאומרים לך שאתה נהיה דומה לאבא שלך, אתה כבר לא חש גאווה כמו פעם, אתה מבין שזו לא מחמאה ואתה משיב, כמעט אוטומטית ״גם את לא נראית משהו״.

היום אתה מוצא את עצמך הולך לחדר כושר גם אם אין בו מראות, בעיקר אם אין בו מראות והכל במטרה לעבוד על דברים שלא בטוח שהם לא שקר כלשהו- כמו לשמור על מסת שריר, לשפר את צפיפות העצם, למצב את המצב או לחזק את רצפת האגן, ואז אם יש לך עוד כוח, אתה מקפיד לעסוק בענף ספורט שבעבר שנאת או לא הבנת שהוא ענף ספורט.

היום אתה מקפיד בקפידה לתייק ניירת, כשפעם רק חלמת לנייק תיירת, וגם חשוב לך לברר אם יש על זה החזר מהביטוח, אתה מקפיד לבדוק שוב, ליתר ביטחון, דברים שכבר בדקת שוב ליתר ביטחון, אתה כבר נכנעת לזיכרון שלך ואתה מקפיד לספר כמעט כל יום סיפורים שכבר סיפרת ורק מקווה שאולי האנשים סביבך לוקים בזכרונם או בשמיעתם.

כן, פעם התלוננו שהזמן עובר לאט מדי וחיכינו לגיל שכבר יהיה מותר ונוכל לעשות כל מיני דברים. היום אנחנו מתלוננים שהזמן עובר מהר מדי ואנחנו חוששים שנגיע לגיל שיהיה אסור ולא נוכל לעשות כל מיני דברים. פעם הגענו באיחור אופנתי לאירועים, היום אנחנו מגיעים ראשונים כדי לכעוס שאנשים אף פעם לא מגיעים בזמן וכדי ללכת ראשונים בגלל הרעש, כי בגילנו זה כבר לא לגילנו.

פעם לאנשים סביבנו היו בעיקר שמות, היום אנו מקפידים לתאר אותם באמצעות איזה פגם בולט. לראות את יוסי הצולע, אבי הגיבן, ערן שהבן שלו יצא מהארון, רונית האלמנה ואתי שהתגרשה פעמיים זה כבר לא לצפות בטלוויזיה במעגל של דן שילון, אלא סתם להזמין כמה חברים הביתה לסלון, כדי לספר להם את מה שכבר סיפרת להם ולתהות איך הם עצמם קוראים לך מאחורי הגב.

מספרים על גבר שהתקשר אל האמא הפולנייה שלו לדרוש בשלומה והיא ענתה לו: ״ הכל בסדר, אנחנו נהנים, אבא בסדר, ואני מרגישה מצויין״ והוא מייד ענה לה: ״ אמא, אני מבין שיש אצלך חברה, נדבר יותר מאוחר״. אז, בלי עין הרע, יחסית לגילנו, טפו, טפו, טפו הכל טוב, המצב פגז ושרק לא יהיה יותר גרוע. שבת שקטה ורק טוב.

לקריאת הפוסט המקורי בפייסבוק: