טור לשבת. אחרי שנים בהן אני שב ובודק עם עצמי מתי בפעם האחרונה עשיתי משהו בפעם הראשונה, עצרתי בפעם הראשונה כדי לבדוק מתי בפעם האחרונה עשיתי משהו בפעם האחרונה. זו בדיקה שריגשה אותי, העלתה תהיות והובילה למעט מסקנות. מקווה שתיהנו, מוזמנים לתהות בעצמכם ומוזמנים גם לשתף.
לאחרונה, כמעט בבת אחת, ארעו לי מספר מקרים לא קשורים, שהיו קשורים לאותו עניין. חלק מהחברים מהקבוצה שלי בנוער העובד, איתם אני עושה פעמיים בשנה טיול שטח קשה עדכנו אותי שלא ימשיכו להתייצב לטיולים בטענה שבגילם ובמצבם הגופני זה כבר לא לגילם ולמצבם הגופני, חברים אחרים, שכן הגיעו לטיול האחרון, שכחו את המנהג הקבוע, להכניס ליומן את המועד של הטיול הבא, רגע לפני שמתפזרים, ומנגד, כשהקמתי קבוצת פאדל חדשה, חלקם ביקשו, שאזכור, אם אני יכול, לא לקחת אותם בחשבון. במקביל נועם שלי התלבשה פתאום בצורה מוזרה לי, שגרמה לי להבין שהפעם האחרונה בה הבנתי טרנדים היתה קצת לפני שהבנתי שאני כבר לא מבין טרנדים, ולפני חודש, כששוב התייצבתי על קו הזינוק למירוץ מרתון ים המלח, תהיתי ביני לביני אם הפעם זו באמת הפעם האחרונה בה אני אומר לעצמי שזו הפעם האחרונה שאני נרשם לתחרויות ורץ מרחקים כאלה.
והשבוע, בליל הסדר, כשישבנו אצלי בסלון ואמא שלי שאלה אותי, בגעגוע, האם אני זוכר מתי בפעם האחרונה קראנו את ההגדה עד הסוף, הציפו אותי, בבת אחת, שאלות רבות על הפעם האחרונה והחמקמקה בה עשינו דברים בפעם האחרונה וכמה פעמים עשינו דברים בפעם האחרונה, מבלי לדעת שזו היתה, בעצם, הפעם האחרונה.
עצמתי עיניים לאחור כדי לנסות להיזכר מתי בפעם האחרונה ילד שלי ביקש שארים אותו על הכתפיים או שארדים אותו או רק ביקש ״ אבא, תישאר עוד קצת״, לפני שיצאתי מהחדר שלו, מתי בפעם האחרונה ביקשתי רשות מההורים שלי ללכת לישון אצל חבר, מתי בפעם האחרונה ישנתי אצל חבר, מתי בפעם האחרונה חשבתי שההורים שלי חזקים וצעירים ושהם תמיד יהיו שם וישמרו עלי אם יהיה לי רע או קשה, ומתי בפעם האחרונה הרגשתי בעצמי שאני צעיר, אבל בלי אבל.
ניסיתי להיזכר מתי בפעם האחרונה כתבתי מכתב לחבר ( מכתב כזה שבסופו כותבים נ.ב.), מתי בפעם האחרונה קניתי בול, מתי בפעם האחרונה באתי לחבר בלי לתאם או רק קראתי לו מלמטה, שירד לשחק, מתי בפעם האחרונה שיחקנו כדורגל בחצר של בית ספר, מתי בפעם האחרונה נשארנו ב- לג׳ בעומר עד הבוקר, מתי בפעם האחרונה חשבתי שיש דברים שבטח יישארו לנצח, מתי בפעם האחרונה דיברתי עם אהבת נעוריי ומתי בפעם הראשונה הבנתי, בדיעבד, שזו היתה הפעם האחרונה.
נזכרתי בפעם האחרונה בה נפרדתי מסבא שלי, בידיעה שזו הפעם האחרונה בחיי בה אקרא למישהו סבא ובפעם ההיא שביקשתי ממנו שיספר לי מתי היתה הפעם הראשונה שהוא היה עם בחורה והוא ביקש שאתקרב אליו ואז, סטר לי בחיבה ואמר שהוא כבר לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שהוא היה עם בחורה, והבנתי שיש דברים שאז לא הבנתי, ותהיתי מה היית עושה בכל שיחה אחרונה כזו, אם רק הייתי יודע באותו רגע שזו הפעם האחרונה.
חשבתי והבנתי שבעצם הרגעים שאני זוכר הכי טוב הם הרגעים שאני הכי רוצה לשכוח ושקצת שכחתי תחושות, מראות, טעמים וריחות שהייתי מאוד רוצה לזכור. הבנתי שאנחנו מתכוננים רבות לפעם הראשונה ש, שאנחנו שוכחים או לא יודעים להיערך לפעם האחרונה ש, ושהפעם האחרונה, פעמים רבות, לא מודיעה מראש שהיא כזו.
הבנתי שיש סופים שמתחילים הרבה לפני שאנחנו מתחילים לראות אותם, שלפעמים העבר לא מעדכן שהוא עבר, שבעצם יש רגעים שלא נגמרים אלא שהם רק מפסיקים להגיע ושלפעמים הסוף הוא רק הפסקה זמנית שלא חוזרים ממנה, ואז יום אחד אתה מנסה לחזור לאיזה רגע, להתקשר למישהו או להיות מישהו, מגלה שזה כבר לא שם ומבין שיש פרידות שקרו מזמן ורק הגוף עוד לא עדכן את הלב לגביהן.
משההבנה בעניין הזה ירדה עלי לאחרונה, החלטתי שזו הפעם האחרונה בה אני דוחה הזדמנות רק מהסיבה שאני סבור שתהיינה עוד הזדמנויות, והחלטתי לברך את עצמי, שיהיה לי הכוח והאומץ לשוב לעשות דברים שחשבתי והייתי לגמרי משוכנע שכבר עשיתי אותם בפעם האחרונה, שאצליח לחוש השלמה באשר לדברים שעשיתי בפעם האחרונה ושוב לא ניתן לשוב לעשותם ושתהיה לי מספיק חוכמה להבדיל בין אלה לבין אלה
לקריאת הפוסט המקורי בפייסבוק:
טור לשבת מהחוף של חלדיקיקי ביוון, על הפעם הראשונה בה טסתי לחו״ל ולא על חשבוני, מקווה שתיהנו. אני נהניתי. מוזמנים לשתף. במשך שנים ארוכות בהן ניהלתי את המשרד שלי השתדלנו
טור לשבת על צפרדעים, נסיכות ועו״ד שמתלבטים שנים מתי נכון להתחיל לנשק. מקווה שתיהנו מוזמנים לשתף. ולפני שנעלה על טורים, אני מבקש להגיד תודה לכל מי שקנו השבוע את הספר
טור לשבת, לרגל לידתו, בשעה טובה ובמזל טוב, של ספרי החדש. טקס ברית המילים נערך בחוג המשפחה וייקרא שמו בישראל ״ ואז מה?״. ואז מה? הפעם, אחרי 16 שנות טור,
