טור לשבת, על ערב מלא הפתעות והמלצה על כוכב חדש. מקווה שתיהנו, אני נהניתי. מוזמנים לשתף.

אחת המתנות שיעלי הכי אוהבת להעניק לחברים שלנו הוא זוג כרטיסים להופעה. יעלי רוכשת באופן קבוע ארבעה כרטיסים לכל אירוע אליו היא רוצה שנלך ביחד (יש לה מעט חשש מהאינטימיות בינינו, מאז שהיא גילתה שכל מה שהיה לה להגיד לי בפגישות בארבע עיניים, כבר נאמר ונטחן עד דק לקראת סוף המאה הקודמת), וכך אני מוצא את עצמי, על פי רוב בהפתעה, בבילוי דו זוגי מתגוון.

שתי ההופעות האחרונות אליהן היא רכשה עבורנו 4 כרטיסים היו באמת הפתעה גדולה. ההופעה הראשונה היתה כשהייתי בטיול והיא נאלצה למצוא שני זוגות שילכו במקומנו להופעה, ולהופעה השנייה, של שימי תבורי, לפני שבוע, היא הזמינה את שמר וזיווה והפעם גילינו בהפתעה ששימי תבורי עדיין מופיע ושזיווה שכחה שקבענו והיא בכלל בחו"ל, כך שקיבלנו את שמר בלעדיה.

אני גם הופתעתי לגלות ששימי עושה ליעלי חשק, אבל זרמתי איתם. את שימי תבורי פגשתי לראשונה בראשית שנות השמונים, בדיוק זמן קצר אחרי שהוא סיים להוציא את להיטיו האחרונים, כשנשלחתי מבית ספר לעשות התרמה (הגרסה של שנות השמונים לגיוס המונים, היתה לשלוח ילדים חפים משפע מדלת לדלת בכל מיני מבצעי "הקש בדלת") וגיליתי ששימי ואני גרים ממש באותה שכונה בראשון. הופתעתי לראות אותו כשהוא פתח לי את הדלת בתחתונים וניכר עליו שהוא הופתע לא פחות לפגוש אותי ושכנראה הוא לא ציפה, ברגעים האלה, דווקא לי. נאמן לייעודי בחיים, אני ביקשתי כסף והוא בתגובה שאל אותי: "אתה יודע מי אני?" אני הייתי בטוח שאיך שייגמר לו הסוטול הוא ייזכר לבד מי הוא, אבל הייתי מנומס ובכל זאת עזרתי לו עם התשובה.

אז באתי בחפץ לב להופעה, לבדוק האם הוא זוכר אותי מאז. הייתי בטוח שנהיה שם רק יעלי, אני, שמר, זיווה, שימי, גרושתו לעתיד-יודית, וננסי ברנדס, נער הליווי הרומני שלו, אבל זיווה וננסי היו חסרים. לעומת זאת האולם (גריי ביהוד) היה מפוצץ מפה לפה במאות אנשים. ננסי שעשה קריירה מבדיחות על שימי תבורי, הופיע איתו למעלה מ-35 שנים, (שנהג להתפאר שהוא היחיד שהצליח להוציא יש מעין), נשאל פעם עד מתי הוא ימשיך להופיע איתו ולספר עליו בדיחות משפילות והוא ענה ביושר: "עד שהוא יבין". אז עשה רושם שלקח לדברים זמן לחלחל אבל מסתבר ששימי הבין ושסטטיק וננסי כבר לא בזוגיות עם התבורים.

שימי עלה עם שירים ישנים שלו משנות השבעים ואחר כך עבר לשיר החדשים שלו משנות השמונים (מהימים שללהיטים קראו "שלאגרים"), אנחנו נזכרנו שלא שכחנו אף שיר שלו מאז והיה תענוג גדול. שימי, שהאמין שנים במוסד הגירושין, והיה אדם זהיר שהקפיד לא לשים את כל הביצים שלו בסל אחד, העלה לבמה מפעם לפעם צאצא מאחת ממגוון נשותיו. הפעם, במסגרת הסדרי הראייה, עלו לבמה דניאל ובן-אל, ומי לא בא? –אריאל, אוראל, אלעד, בתאל ואלירן שלו. מסתבר שגם שני ילדיו הנוספים (לפי פרסומים זרים הוא שילם מזונות על 9 ילדים)–פלתיאל ושאלתיאל, נשארו כנראה בבית-אל ובמגדיאל ולא היו זמינים להגיע.

שימי שגדל כנער חסר כל (הוא סיפר פעם שלא היו לו צעצועים בבית ואם הוא לא היה נולד, למזלו, כבן, לא היה לו במה לשחק בילדותו), סיפר בהופעה איך מחוסר כל הוא הגיע בתוך שנים ספורות לעוני מוחלט אחרי שנות הימורים בלאס וגאס, והסביר שהסתבך ונפל לא אחת לנישואין בגלל השיר שלו "אין לי אהבה" שבלבל, לאורך שנים, נשים רבות שביקשו לפתור עבורו את הבעיה הזו. אז אחרי 5 נשים ו-9 ילדים שימי הצליח, כך עושה רושם, להשתקם בצורה מעוררת השתאות. אז מסתבר שבכל זאת הוא לא נותר בחוסר קול וממרומי גילו, הוא החזיק יופי של הופעה.

חוץ מ"אין לי אהבה", כיכבו שם גם "לילה בלי כוכב", "הילדה בת שבע", "זה כינור דוד", "שחורה אני ונאוה", "עוד סיפור אחד של אהבה" ובעיקר יעלי שפיזזה מעל המותר (למחרת בבוקר לחשתי לה ברוח היוצר "שאתמול בערב היית שונה"). לקראת תום ההופעה שסירבה להסתיים, כשהוא חשש שנמאס לנו, הוא שר על חייו את "אל תשליכני לעת זיקנה" ושם נשברתי והגעתי למסקנה סופית שהתבורי'ס משאירים אבק לבוזגלו'ס ושמזמן לא נהניתי ככה מריחות של נוסטלגיה ומלילה עם כוכב. מומלץ.

לקריאת הפוסט המקורי בפייסבוק: