טור לשבת על החטא ועונשו, על צירוף מקרים ואיך הוא מנהל את חיינו, על שתי בנות זוג שהכרתי לשני חברים מקורס מ״כים ועל איך באיחור של למעלה מ-30 שנים הן ויתרו לי עליהם לשבוע של טרק קשוח. מקווה שתיהנו, מוזמנים לשתף.

בראשית שירותי הצבאי, בשל חוסר בשלות, גיליתי נטייה לקבל עונשים מסיבות מוצדקות. כך למשל בראשית קורס מ״כים, מדי מסדר בוקר, אמר המפקד ״לימין שור״, כולנו הסבנו פנים ימינה והוא עבר ובדק גילוח בלחי שמאל. כחייל טוב השקעתי בגילוח בלחי שמאל וכעבור שבועיים, רגע לפני היציאה הביתה, הוא גילה באקראי שלחי ימין שלי צימחה לעצמה זקן באותם שבועיים ונאלצתי לראות את החברים יוצאים לחופשה ראשונה בלעדי. שלמה ארצי שר- ״אני אהבתי בשל תפוח״, ואני? אני חטפתי בשל גילוח.

לפני החופשה הבאה, כשהייתי תורן בכיתת כוננות שוחחה איתי חיילת ושאלה איך הרס״פ של הפלוגה. אמרת לה שהוא דפוק ואח״כ ביררתי למה היא שאלה והיא סיפרה שהוא בן הזוג שלה. למחרת הוזמנתי לחדר סגל הפיקוד- ישב שם כל סגל הפלוגה ואיתם הרס״פ וזוגתו. הרס״פ ביקש לדעת מה אמרתי עליו. מפאת כבוד הרס״פ סירבתי. הוא הסביר שאם לא אשיב תלך השבת. מפאת כבוד השבת גיליתי לו שהוא דפוק.

הרס״פ שאל למה אמרתי את זה. בלימודי משפטים מלמדים לא לשאול שאלות פתוחות מדי בחקירה. (למשל, אם אתה חוקר נאשם, מוצע לשאול אותו, ״ האם זה נכון שלאחרונה חדלת להכות את שאתך?״ ולדרוש שישיב רק ב״כן״ או ״לא״, תבדקו את זה). מאחר שהרס״פ שאל שאלה פתוחה ומאחר שבתחום לשון הרע, קיימת הגנת ״אמת דיברתי״ התחלתי לפרט במפורט מדוע הגעתי למסקנה שהוא דפוק, ודיברתי ברצף עד שהוא ביקש שאפסיק. למחרת כשעליתי לאוטובוס לחופשה, ידו הארוכה של הרס״פ אחזה בי והורידה אותי בטענה שדחפתי. טענתי בפניו שהוא סתם מחפש להעניש אותי והוא הסביר שרק בגלל שאמרתי לו שהוא סתום הוא יכול להעניש אותי. אמרתי לו שמעולם לא אמרתי שהוא סתום. הוא שאל אז מה אמרת והזכרתי לו שהוא בכלל דפוק. בזה, כמעט בטוח, האירוע היה מסתיים, אלמלא חייל שלא הכרתי ועמד לידי, התפוצץ מצחוק בקול רם (התנהגות טיפשית ומעליבה) ובגללו שנינו ראינו את האוטובוס יוצא לחופשה בלעדינו.

בלית ברירה, משנשארנו ביחד, שוחחנו והכרנו. הוא סיפר ששמו גלעד מרקמן, נותרנו חברים ולימים הקמנו את השותפות ״מרקמן את טומשין״ משרד עורכי הדין, אבל עוד קודם, מאחר שהוא חבר, הבטחתי להכיר לו בת זוג. גלעד ערך בביתו מסיבת פורים והודעתי לו שאביא מכרה מקסימה, יפה וחכמה שמתאימה לו בול ומהערב הזה הוא ייצא נשוי. ואכן עמדתי במילתי, אלא שלא ידעתי שבאותה תקופה הוא היה בתקופת גישושים שלא נשאו פרי עם אורלי. אני הבאתי את הילה המקסימה למסיבה, הכרתי ביניהם והחל מאותו לילה, לצמיתות, אורלי נותרה לישון בדירתו ובזכותי הם ביחד מאז ועד היום, כשגלעד נשוי לאלופה (כיום) אורלי מרקמן.

אחרי שלא הצלחתי לצאת הביתה מחמת ענישה, דווקא לקראת השבת בה כל המחלקה נותרה שבת, ביקשתי וקיבלתי אישור לצאת שבת, החל מיום חמישי, לבר מצווה של בן דוד שלי. בדרך, ממש בשער הבסיס, כשאני מאושר מדי, תפס אותי רס״ר הבסיס, שאהב את השיר: ״ שערך הארוך נערה, שערך אקצר״ ועל לא עוול בבלוריתי שלח אותי לספר הבסיס. אני לא רציתי סתם להטריח את הספר ביום חמישי וזכרתי שיש פרצה בגדר הבסיס, מאחורי המטווחים והעדפתי לברוח משם. בעת הריצה שם, חציתי בטיפשותי קו יורים, שמעתי צעקות ״חדל״, נתפסתי וגם לבר מצווה ולשבת הזו לא הגעתי. ציפי, בת דודתי המקסימה ואחות של החוגג שלא חגגתי בחגיגתו, הגיעה לבקר אותי בשבת הזו כנחמה. שם ראה אותה לטובה חברי למחלקה, ציקי, ואני החלטתי שאם כבר קיבלתי עונש, גם הוא לא ייצא פטור בלא כלום, חיברתי ביניהם ומאז הם ביחד 38 שנים.

בקיצור, על כל טעות נענשתי ומכל סיפור רע עשוי לצמוח סיפור טוב. מדהים כמה החיים הם צירופי מקרים. אם לא רס״פ דפוק, חברה מלשנית, חייל שלא צוחק במקום, רס״ר חובב בנים מסופרים ובעיקר צעיר טיפש וחובב יזמות- ציפי וציקי ואורלי וגלעד לא היו מתחתנים חודשים ספורים אחרי ואחרי יעלי.

מאז כמעט הפסקתי לעשות שטויות ולהיענש, אבל אם כבר החלטתי על שטות נוספת- ובחרתי לבדוק אם בגיל 57 אפשר לעשות טרק בהרים- של 20 ק״מ ביום, יום אחרי יום, שכרוך בטיפוס בלתי נגמר, אזי קיוויתי שמי ששילם על השטויות שלי בעבר- ישלם שוב. ביקשתי מציפי ומאורלי שישחררו את בני הזוג שיש להן רק בזכותי הבלעדית, ובאיחור של מעל 30 שנים קיבלתי אותם מהן לשבוע. וציקי וגלעד- התייצבו לקריאה ( לקריעה), כי הם חייבים לי מאז. נשבעתי להם שזה עונש אחרון בגללי- ושלושתנו תופרים הרים וחורקים שיניים. ועוד רגע יוצאים ליום נוסף. בגלל זה יש חברים.

לקריאת הפוסט המקורי בפייסבוק: