טור לשבת לאחר החזרה מפסטיבל המידברן. עומר אדם וליאור נרקיס שרים: "שמעתי שעושים פה מסיבה בלעדיי, אף אחד לא עושה את זה יותר טוב ממני", אז יצאתי לבדוק ושרדתי כדי לספר. מוזמנים לשתף. אתם גם מוזמנים להשתתף בפסטיבל בשנה הבאה, שמעתי שיעשו שם מסיבה בלעדיי.

המידברן הוא פסטיבל בו הקהילה בונה עיר זמנית במדבר, המבוססת על מאהלים רבים של קבוצות ייחוד שונות, מיצבי אומנות, פסלים, תלבושות, מופעים, סדנאות, ריקודים, מסיבות, נתינת חינם וחופש בעולם שבו הכל מותר, כשבסוף הפסטיבל, בו חיים בצוותא כ-10,000 אנשים, המקום נשרף ונעלם. האירוע מתקיים, גם גיאוגרפית, ממש לא רחוק מסדום ועמורה.

כל מחנה במקום מורכב מכ-50 חברים, שהתארגנו מבעוד מועד על קונספט מסויים והם מעניקים גיפט (מתנה) לקהילה שמבקרת בהם ואנשים הסתובבו ימים בין המחנות, נכנסו, קיבלו את המתנות, התערבבו, רקדו ותקשרו ביניהם בצורה יוצאת דופן, עבורי. אני הצטרפתי למספר חברים ותיקים ממני בתחום (השמות המלאים שמורים במערכת) וניסיתי ללמוד את החוקים במקום בו אין חוקים. מראש נאמר לי לבוא בצורה יוצאת דופן, אז באתי בלבוש רגיל ולא מתודלק וגיליתי שאני הכי יוצא דופן בעיר, בה כולם היו יוצאי דופן בצורה דומה.

רוב האנשים שם גילו סולידריות ובעיקר אחריות ולא אפשרו לחברים שלהם לעשן או לשתות לבד. אחד האנשים שישבתי לידו אמר לי: "אין לך שיכור כמה שאני מושג" ולפי איך שהוא חיבק אותי, הסקתי שאנחנו בטח מכירים שנים. היו שם לא מעט אנשים שחששו מתחושת ה- HANGOVER וכדי להימנע ממנה הקפידו להישאר מסטולים סביב השעון. באחת השיחות הרציניות ישבתי עם בחורה שהבהירה לי שהיא לקחה טריפ טוב וחברה שלה לקחה טריפ רע וכעת, היא אמורה להיות אחראית על החברה שבטריפ הרע, אבל היא לא יכולה להיות אחראית מאחר שהיא לא אחראית כי היא בטריפ. הנהנתי לעברה בתור המבוגר האחראי ותהיתי האם גם כאן החיבוק יסייע. עשה רושם שצריכת סמים היא הבעיה והפיתרון לכל דבר שם.

עברתי ליד קמפ שהגיפט שהוא מעניק זה שיחות נפש והתלבטתי האם להיכנס לשם ולהמתין לטיפול, מאחר שלא חשתי שאני מספיק כשיר כדי לטפל במישהו. בקמפ לידו עשו אהבה חופשית ולפי לוח הזמנים, כשהגעתי לפתחו, עמדה להתחיל הרצאה על כאב ועונג ומייד לאחריה סדנת קשירות. התלבטתי אם להיכנס כי מצד אחד אני לא קשור, אבל מצד שני אני לא קשור והרגשתי סופסוף שאני מתחיל לחשוב כמו אלה שסביבי.

משם המשכתי לקמפ הבא, שם המתנה שהעניקו לסביבה היתה אמבטיות קרח וחווית סאונה. זה כבר יותר מצא חן בעיניי. בכניסה לסאונה היתה בחורה מכילה ששאלה כל אחד לפני הכניסה לסשן האם הוא צרך בשעות האחרונות חומרים משני תודעה. אני לא ידעתי מה צריך לשקר כדי להיכנס, אז הסברתי לה שאני ממתין לחבר ורק לאחר שראיתי מישהו שמשיב על השאלה בשלילה ומאפשרים לו להיכנס, ידעתי מה התשובה הנכונה ונהניתי מחוויה רוחנית מקררת ומחממת לב וגוף.

לעת לילה, כשלבשתי מעיל איכותי ומחמם שהבאתי מהבית, תפס אותי בחור נחמד, הסביר לי שזה לא מעיל טוב, הכניס אותי לקמפ שמציע מלתחת בגדים לקהילה, הוריד ממני את המעיל (מעיל שווה ומחמם) והתאים לי מעיל נוצות תיקני וצבעוני. רגע לפני שיצאתי משם כמו דנה אינטרנשיונל בביצוע של "דיווה", שאלתי אותו אם אין חשש שלא אזכה לשוב לראות את המעיל איתו הגעתי למקום, אותו הוא תלה במלתחה והוא הצביע עליו ואמר לי: "נראה לך מישהו ייגע במעיל כזה". האמת, צדק לגמרי.

אחד החברים, שהיה לי הרושם שהוא מעשן יותר מדי הסביר לי שמספיק לו רק ג'וינט אחד כדי לתפוס ראש ושהוא רק לא זוכר האם הג'וינט האחד הזה הוא השמיני או התשיעי. הסברתי לו שצריך להיזהר מצריכת סמים מוגברת, כי זה עלול לגרום לך לירות באנשים ולהחטיא והוא נטה להסכים איתי. בעצם הוא בעיקר נטה.

את החבר הזה פגשתי בבוקר למחרת, אחרי לילה בו ישנתי עם מוסיקת טראנס מרגיעה. מסתבר שהוא לא שם לב שהיה לילה בלילה ולכן שכח ללכת לישון, ועל הבוקר הוא נותר ערני. סיכמנו שנלך לטייל ולמצוא משהו לאכול כארוחת בוקר. רגע לפני, כדי קצת להתרענן מחוסר השינה הוא לקח מגבת וקפץ ל-5 דקות למחנה שנקרא "שטיפלה", שם אתה עומד ערום או בלי בגדים במקלחת ציבורית ואנשים טובים מקלחים אותך. כעבור שעתיים, מאחר שהוא לא שב, הלכתי לחפש משהו לאכול לבד. מסתבר שהבחור נרדם לרגע בתור למקלחת והתעורר לקראת הצהריים.

במחנה ריקודים אחד פגשתי בחורה שרקדה בבגד תחתון עם חוטיני ולמרות שהבטתי בה בקפידה יתירה וניסיתי להתרכז, לא הצלחתי למצוא איפה החוט הזה שהלך לה לאיבוד בקימורי הגוף. נזכרתי בסיפור על נהג המונית הפרסי שעלתה לו אישה עירומה לחלוטין למונית והוא החל לנהוג, כשכל הזמן הוא מביט עליה במראה הפנימית, עד שהיא אמרה לו: "תגיד, לא ראית בחיים בחורה עירומה, למה אתה מביט בי ככה?" והוא ענה לה: " ראיתי, ראיתי, אני רק מתלבט מהיכן תוציאי את הכסף לשלם לי על הנסיעה". בקיצור, זו נותרה בחורה שהיא חידה עבורי.

נהג המונית הזה לא היה במידברן, אבל היו שם לא מעט כלי רכב מוזרים שהתחפשו (ראו בתמונה) ואני בעיקר חששתי שמי שנוהג בהם ידרוס אותי לטובה בנחת רוח. נזכרתי בסיפור על הבחור שסיפר שהוא שתה המון אלכוהול בבר, עד שהוא החליט להיות אחראי וחזר הביתה באוטובוס, וסיפר, שהחלק הכי קשה עבורו באירוע, היה להחנות את האוטובוס ליד הבית.

בקיצור, עברתי חוויה יוצאת דופן. פילוסוף שהיה לידי הסביר לי שהחיים קצרים מדי מכדי לשתות אלכוהול ולצרוך סמים בצורה מבוקרת ואחד אחר, הסביר לי שכל אחד צריך להאמין במשהו. הוא הפיל לי אסימון ומייד האמנתי שאני לא שייך לשם, קיפלתי את האוהל, ערמתי את שק השינה על הגב וחזרתי הביתה כדי לכעוס על יעלי שהיא נותנת לי ללכת למקומות כאלה.

לקריאת הפוסט המקורי בפייסבוק: