טור לשבת שלפני ליל הסדר. אני מנסה להיזכר בימי פעם, כשהיה נורמלי וחגגנו כהלכתו כהלכה, בלי איזה רע שנחת עלינו לכלותינו. ליל הסדר האחרון שהתקיים על מצע נורמלי ומצה נורמלית, מצא אותנו ב-2019. מאז, שנה אחר שנה, במשך 7 השנים האחרונות, (תוך הנחה פסימית שעד יום רביעי הקרוב לא יפרוץ כאן איזה שלום עולמי), החל מליל הסגר של 2020, נחגג הסדר בצל איזו מכה אחרת. אחרי 3 מכות בצל מגיפה ו-4 מכות בצל המלחמות, נקווה שתמו 7 השנים הרעות והחל מפסח הבא, מכות יהיו רק בהגדה של פסח, במגרשי הספורט ובימית 2000 וזהו. מתוך כמיהה לליל סדר רגיל, פשפשתי אחורה בטורים שלי, מצאתי אחד, שעסק בתהיות של חולין על מנהגי הקודש בחג, ואני משלב כאן חלקים ממנו, בשינויים קלים. מקווה שתיהנו, מוזמנים לשתף.

אז שעון קיץ. שוב הזזנו את השעון קדימה שעה אחת לאחור, שוב אנחנו מתלבטים אם מוקדם מדי נהיה מאוחר מדי, או להיפך, ושוב, למרות שיש לנו מלא I.Q. ההיגיון שלנו מתחרבש והחיים נשמעים להרף עין הגיוניים כמו הסבר של נהג באוטובוס עמוס, כשהוא דורש במפגיע "כולם להתקדם אחורה" ולאף אחד ההוראה הזו לא נשמעת מוזרה.

אז אחרי שאיבדנו שעה ושנתנו נדדה בין המיטה לממ"ד, ולאחר שבדקתי היטב מה נשתנה בכל קבוצות הוואטסאפ המשפחתיות וגיליתי ששוב לא הוזמנו לאיש וניאלץ לארח את משפחתנו, כהלכתנו, בצל קורתנו הצנועה, אשתף אתכם במעט תהיות כדי לבדוק האם זה רק אצלנו או שמא החג נחגג ככה גם אצל אחרים. אז הנה לפניכם כמה קושיות לחג.

האם רק אצלנו כבר במשפט השני בהגדה: "קדש ורחץ כרפס יחץ", אנשים מאבדים כל קשר לכתוב, מבינים, שהלילה הזה לא מבינים כלום, קולטים שכל המשפטים נשמעים כמו פרשנות של הפרסי עם התסרוקת של אלי אוחנה בערוץ 12, ועוברים למצב של קריאה על אוטומט?

האם רק אצלנו כשמסדרים את השולחנות לקראת ליל הסדר, מגלים מדי שנה שזה שמותחים מפה לבנה בין שני שולחנות בגבהים שונים, זה עדיין לא עושה אותם באותו גובה? האם רק אצלנו מגלים שחבל שוב לנסות לשים שרפרף מהאמבטיה בתור עוד כיסא סביב השולחן, ושבאמת אין טעם לקרב את הצלחות יותר מדי זו לזו כדי לייצר עוד מקומות, כי בסוף, בלילה הזה, מול כל צלחת אמור לשבת איש שלם ברוחב רגיל?

האם גם אצלכם בליל הסדר כבר לא מתארחים כאלה שבאמת היו ביציאת מצריים או שזוכרים איך עושים סדר כהלכתו, והיחידים שזוכרים היטב איך באמת נהוג לקיים את ליל הסדר אובחנו לאחרונה עם דמנסיה? האם גם אצלכם המנהג העיקרי הוא לאלתר מנהגים ואין לכם מושג לזכר מה אוכלים פרוכת (למרות שהחרא הזה טעים לאללה)?

האם גם אצלכם בסבב הקריאה, תמיד יש אחד שקורא בטעות גם את האותיות הקטנות, מבלי לדעת שאלה בסך הכל הוראות התפעול של ההגדה, עד שמעירים לו שאת המילים "כשחל יום טוב בשבת מתחילים כאן" לא באמת אמורים לקרוא? האם גם אצלכם זו ההזדמנות השנתית לברר סופית מי מבני המשפחה סובל מדיסלקציה וכבר 20 שנים הוא לא מצליח לקרוא נכון את המילים שלא מצליחים לקרוא נכון?

האם גם אצלכם, החל מהעמוד השלישי, מסובים עם הפרעות קשב וניקוז מתחילים לדלג קדימה, אחת למספר דקות, כדי לראות כמה עמודים נשארו לסיסמה הגואלת "שולחן עורך", שמסמלת את יריית הפתיחה לסיום הזמני והסופי של קריאת ההגדה? האם גם אצלכם עדיין מבטיחים שאולי בשנה הבאה נקרא את ההגדה עד הסוף, כולל את החלק של אחרי האוכל וקצת שונאים (רק בלב) את זה שמציע שבכל זאת נקרא אותה הפעם עד הסוף רק כדי לטפח אצל כולם רגשות אשם?

האם גם אצלכם בסבב הקריאה, בדיוק 83% מהפעמים, על המזל שלו, דווקא בחלקו של האורח הכי רשע, נופל להקריא את הקטע של "רשע מה הוא הוא אומר?" האם גם אצלכם בדיוק 33% מהאורחים מקווים שהקטע של "חכם מה הוא אומר" ייפול בחלקם? האם גם אתם יודעים ש-76.3% מהסטטיסטיקות מומצאות במקום ותכלס הן לא אומתו מעולם? האם גם אצלכם לא יודעים ש"תכלס" זו המילה "תכלית" רק באידיש?

האם גם אצלכם הדבר הכי מורכב לקראת הפסח הוא למצוא כיפות לכולם? בתא הכפפות ברכב שלי, אני תמיד מחזיק כיפה רזרבית למקרה שתפרוץ, באקראי, איזה לוויה לא מתוכננת. בכל שנה בערב פסח אחרי שאני מכניס אותה הביתה להשלים מניין, אני מגלה שזה עדיין לא מספיק, ובסוף אחרי כל החיפושים והשלמות הציוד ממגירות סודיות, תמיד נשאר לי איזה דוד אחד (זה שגם השנה ישאל האם כולם יודעים לזכר מה טובלים את הביצים במי מלח), שמניח מפית מקופלת על הראש ונראה אפילו יותר מוזר ופחות חגיגי מאשר בימות החול ואתה נזכר שרק על רחבת הריקודים, בחתונות משפחתיות, הוא מגיע בפורמט יותר פתטי.

בטח גם אצלכם רק בפסח עוגיות קוקוס נחשבות אוכל, רק בפסח מייצרים קרקרים בגודל של דף A4, קוראים להם מצה ואז שוברים אותם ומחביאים אותם, כאילו שמישהו באמת רוצה לחפש אותם. רק בפסח עושים לנו דווקא ואחרי שמנקים את הבית עד בוש, אוכלים את המאכל שעושה הכי הרבה פירורים. רק בערב פסח עושים פרסומת בטלוויזיה לשוקולד למריחה, "השחר העולה" בידיעה שזה החומר היחיד בעולם שמנטרל טעם של מצה ומסתבר שרק בפסח סופסוף גם העשירים רעבים ללחם.

האם גם אצלכם בפסח מלמדים את האמת על באמת? בלילות של סדר, משחר נעוריי, למדתי שהבטחות לא חייבים לקיים ואני מעביר את זה, כמנהג בני המקום, לילדיי. כבר מאז, עוד כשהחזקנו את האפיקומן והמוצא הישר, נדרש להשיבו לראש ישיבת הסדר, כנגד מימוש זכות הסחיטה שלו, קיבלו את כל הבקשות שלנו על המקום ולמרות זאת מעולם אחר כך לא קיבלתי כלב או אופניים. כבר אז, במסגרת "ושיקרת לבינך" הניחו כוס לאליהו הנביא על שולחן החג ושיקרו אותנו, מאב לבנו, שאליהו באמת עובר מבית לבית ושותה את היין, ולמדנו ששקר הוא לחלוטין חלק מהאמת ומהמסורת עליה מגדלים אותנו.

אחרי שנים בהם מלמדים אותנו, לכאורה, שאלימות זה לא פיתרון, סופסוף, בהגדה, אנו קוראים, במפורש, שיש דברים שפותרים רק במכות. ולא סתם מכות יבשות, אלא רק מכות חזקות שמשאירות בהם סימנים דצ"כ עד"ש באח"ב (לפי ההגדה רבי יהודה טבע את המשפט הזה, עד שבאו תלמידיו ואמרו לו: "רבינו, התבלבלת, אתה שוב בטעות על אותיות בעברית במקלדת"). אז לכל היוונים שניסו להרוג אותנו בערב חנוכה, לכל הרומאים שניסו להרוג אותנו בערב לג' בעומר, לכל הערבים שניסו להרוג אותנו בערב יום העצמאות, לכל הגרמנים שניסו להרוג אותנו בערב יום השואה ולכל הפרסים שניסו להרוג אותנו מאז ערב פורים ועד עצם היום הזה, חשוב שתדעו –אנחנו עוד כאן. לא משיגים נגדנו שום דבר באיומים או בכוח ולדעתי כדאי שסופסוף תשאירו לנו קצת זמן להילחם אחד בשני בשקט, בעיקר כעת כשאנחנו בשנת בחירות (תחכו איזו שנה בצד ואתם תהיו נגד המנצח).

אז כמנהג החג אנחנו שוב בחזית, נערכים לפלישת הקרובים ומברכים אותם, במאור פנים, בברכה המיוחדת "תסעדו ותברחו". וכן, בכל ליל סדר בשנים האחרונות הנחנו כיסא ריק אחד סביב השולחן. השנה נניח אותו לאוריקי, הצנחן של רוני שלי, שיחגוג הפעם בדרום לבנון ובעזרת השם ישוב בקרוב לחגוג איתנו עצמאות. שרק נדע קצת שקט ושיהיה חג שמח, בטוח וכשר לכולם

לקריאת הפוסט המקורי בפייסבוק: