טור לשבת והפעם מספר מילים על יחסיות ועל יחסים וקצת על הקשר בין קירבה להקרבה בין בני זוג. מקווה שתיהנו, אני נהניתי. מוזמנים לשתף.

בטורים הקודמים סיפרתי על ההחלטה לצאת למסע רגלי של כ-100 ימים לשם טיפוס על מרבית פסגות ההרים שמוכנות לכך. במסגרת התכנון, פניתי למרבית החברים שלי ( עיקר המאמץ היה לאתר חברים בלי שברי מאמץ), כדי לגלות שמרביתם, פחות או יותר בגילי, כך שהצטרפות למספר ימי הליכה היא למעלה מכוחותיהם- וקוששתי, בקושי רב, חברים מקשישים לדרך.

כשהצעתי ליעלי להצטרף (בכל זאת אם כבר להיות לבד, אני מעדיף לעשות את זה ביחד), אז אחרי התשובה השלילית האוטומטית (ההתאמה בין שנינו כל כך לא מובנת מאליה, כך שאפילו ההזויים מ״חתונמי״ לא היו מעזים לשדך בינינו), יעלי באה עם רעיון שהיא תצטרף אלי ונצעד ביחד את מסלול ה״ קאמינו דה סנטיאגו״. למי שלא חובב הז׳אנר, אסביר שמדובר בשם כולל למספר נתיבים ארוכים וקשים של עלייה לרגל של צליינים ממקומות שונים ברחבי אירופה אל העיר הקדושה בספרד, סנטיאגו דה קומפוסטלה, שם, כידוע, נקבר השליח הנוצרי יעקב בן זבדי.

יעלי הסבירה לי שהיא קראה שיש מספר נתיבים והיא בחרה לנו את המסלול הקל ביותר מביניהם. מה שכנראה בלבל אותה היה שכתוב שמדובר ב-״מסע רוחני״ והיא פספסה את העובדה שזה בעיקר מסע, ושזה שמדובר במסלול הכי קל, לא אומר שהוא לא קשה. האמת, רציתי לתקן אותה, אבל ידעתי שהיא לא אוהבת שאני מתקן אותה וממילא היא אף פעם לא טועה, אז רק רמזתי קלות.

כשהיא הסבירה שזה המסלול הכי קל מבין כל מסלולי הקאמינו, ניסיתי להסביר לה דבר מה על יחסיות, וסיפרתי לה על איש אחד שנסע לאילת ובדרך, כשהשלפוחית לחצה, עצר להשתין, בטעות, מול הגדר המקיפה את הכור בדימונה. מייד כשנעמד מול הגדר נעצר ע״י שני אנשי ביטחון, נלקח לחקירה באשמת ריגול ולא הודה בשום עבירה. כשהחוקרים כמעט התייאשו הם גררו אותו ליד מעלית מרתף החקירות, קראו לאיגור, סיפרו שהבחור סרבן הודאות וביקשו שיעלה אותו לקומה חמישית ויבצע בו מעשה סדום עד שיסכים להודות. בעוד הבחור עולה במעלית עם איגור, נפתחה המעלית ולתוכה נזרק נחקר נוסף, כשהחוקרים מורים לאיגור, שיבצע בו מעשה סדום וישבור את שתי ידיו, עד שיודה. בקומה הבאה, שוב נפתחה המעלית, שוב הוכנס נחקר נוסף, כשהחוקרים מסבירים לאיגור שיעשה בו מעשה סדום ובנוסף לכך ישבור את שתי ידיו וגם את שתי רגליו- עד שיודה. בשלב הזה פנה הבחור המשתין שלנו לאיגור ואמר לו בדאגה: ״ אתה זוכר, איגור, בי אתה רק מבצע מעשה סדום״. יעלה גחכה בנימוס ולא הבינה את הרמז המרומז על היחסיות.

ניסיתי גם לרמוז לה שהיא מעולם לא הלכה רחוק כל כך בשבילי, שנראה לי שהיא הלכה רחוק מדי עם הבחירה שלה וששמעתי שמדובר במסלול עוצר נשימה, אבל שום רמז לא נקלט אצלה. נזכרתי שהמתנה הראשונה שהענקתי לה כשרק הכרנו היתה מנוי שנתי למשחקי כדורסל, אבל אז היא עוד היתה מספיק חדה, העניקה אותו לאבא שלה ובמשך שנה, אני ואבא שלה עבדנו על הזוגיות שלנו. כעת קלטתי שהיא כבר פחות מפוקסת מבעבר, אבל הפעם, המתנה שנבחרה היתה לגמרי בחירה שלה, ומסתבר שלאנשים יש נטייה לאהוב יותר החלטות, רק בגלל שהן הבחירות שלהם, אז לקחתי הימור והלכתי איתה על זה. מנגד, המסלול כל כך ארוך, כך שהתגנב ללבי חשש שיהיה לה מספיק זמן לחשוב מחדש גם על יתר הבחירות שהיא עשתה בחיים.

לטעמי, אין מסלול ארוך יותר מהמסלול שמישהו אחר בוחר עבורך ושמסלול כזה הוא אפילו קשה יותר מהמסלול שאתה מגלה רק באמצע הדרך שבחרת בו בטעות. אז לפני 3 ימים הצטיידנו בדרכון צליינים ויצאנו לדרך. היום הראשון כלל רק 26.5 ק״מ הליכה ( כמו המרחק בין ראשון להרצליה), וכ-800 מ׳ טיפוס (כ-300 קומות). 5 דקות לאחר שהגענו לחדר יעלי נרדמה ומדי שעה עגולה ניגשתי לבדוק האם ניתן לאתר אצלה סימני חיים כלשהם ולשאול, בנימוס, אם היא מעוניינת לצאת לסיבוב הליכה בעיירה.

יעלי ניסתה לבעוט בי קלות ונזכרה שהרגל לא זזה לה. מאחר שהמסע היה אמור להיערך 8 ימים, ניצלתי את זה שהיא מחוסרת הכרה ומשותקת בפלג הגוף התחתון וניסיתי לבנות לנו תוכנית בילוי אלטרנטיבית, אבל עם הנץ חמתו של היום השני- כעוף החול-יעלי קמה, ערמה תרמיל, עלתה על מקלות הליכה ויצאה לצעוד את המסלול המתוכנן ( מסלול שהסתבר להיות מעט קשה יותר מאשר ביום הראשון). בקיצור, דומה שיעלי מצאה את שביל הזהב בינינו, למרות שמדובר בשביל ארוך מדי, ואם היא תשרוד עוד יום, נוכל אפילו לחגוג ביחד 31 שנות נישואין. אני לא סגור על הבחירות של יעלי בחיים, אבל מתחיל, פה ושם, להשלים בסיפוק עם הבחירה שלי, שמחכה לי כבר ליד הדלת. יצאתי.

לקריאת הפוסט המקורי בפייסבוק: