טור לשבת, על איך שנכנסנו, ככה אפילו בלי לאותת, ל-2026, ומעט על התקוות שלי, שבהיעדר שנה אזרחית אחרת, החלטתי לתלות אותן דווקא בה. מקווה שתיהנו מהטור, אבל בעיקר גם מהשנה שהתחלנו לספור אתמול, מוזמנים לשתף את הטור, שכן ממילא אין לאנשים מה לעשות בגשם הזה.

מבחינתי יום ה-1.1 בכל שנה, הוא חג מתן תקווה. אני אורז לכבודו את כל האנרגיות שנגמרו לבלי שוב ומנסה שוב לשדר אופטימיות מתוך אמונה שהגישה שלנו לחיים קובעת את הגישה של החיים אלינו, ומתוך אמונה מלאה שאם נראה לה על ההתחלה שאנחנו בטוב, היא עוד עשויה לאכול את הלוקש הזה ולהתאים את עצמה לציפיות שלנו ממנה.

מכיוון שכך, ב-31.12 יצאנו לחגוג, אבל מחמת גיל ויעלי חזרנו כשעתיים לפני מועד הנשיקה. בסתר ליבי קיוויתי לשנה חלומית ואכן יעלי סברה שיפה שעה אחת קודם והתפנתה לחלום בטרם עת. בהיעדר נשיקה ולמרות הפספוס החלטתי שזה לא ישבור אותי והתקשרתי ליונתן שמבלה בסרילנקה, לברר איתו מה קורה ב-2026 (אצלם השנה פרצה מבעוד מועד), הוא סיפר לי בדאגה שבדיוק נדל נשך את חברה שלו, אני ביקשתי שלא ישתו את החומר שהם מעשנים שם והלכתי לישון בתקווה גדולה שאצלנו השנה תתחיל טוב יותר מאשר אצלם.

ואכן, כעבור שעתיים יעלי העירה אותי בהפתעה ( קלטתי מראש שהיא הולכת על שנת אהבה, יוזמה ולבלוב ושאני הולך לחגוג איתה השנה בגדול), חייכתי אליה בהכלה ומתוך שינה שמעתי שהיא מסבירה שיונתן התקשר שעקץ אותו כלב. הסברתי לה שזה לא כלב, אלא נדל וזה לא אותו, אלא את חברה שלו, אבל יעלי הסבירה לי שאני עוד חי את שנה שעברה והסתבר שיונתן הספיק לריב עם כלב סרילנקי ולהפסיד והוא התקשר להתייעץ איתנו לגבי המלצות על זריקות נגד כלבת.

הסברתי לה שמה שקורה בסרילנקה נשאר בסרילנקה והצעתי שננסה מקצה שיפורים או שנירדם ונקום לשחר של יום חדש באנרגיות מטורפות להגשים את 2026. ואכן, על הבוקר התעוררתי מלא תקווה כדי להתחיל לרוץ בחוץ ברגל ימין ( כמו שהבטחתי לי לשנה החדשה), וגיליתי גשם של זלעפות שחושב קצת אחרת ממני. מכיוון שבדיוק לא היה לי מה להגיד, אז גם לא אמרתי נואש, ומייד החלטתי לגלות אופטימיות חלופית ולהירשם לתחרות ריצה. חייבים להתחיל לטובה! גיליתי שב-6.2 יש מרוץ ים המלח- בו רצים אנשים לא אפויים, בתוך הים, על סוללת עפר הלוך ושוב. הערכתי שזו תחרות הזויה שאיש לא יירשם אליה ורציתי לפחות להתחיל עם משהו ביד. תיק תק תקתקתי במחשב כדי לגלות שהמקצה שלי (חצי מרתון) במקרה כבר נסגר מעודף נרשמים. לא התייאשתי, הלכתי על אחד המקצים האחרים-העיקר להירשם למשהו וכשגיליתי שאפילו מקצה ה-50 ק״מ הוא soldout, הבנתי שהשנה הזו לא באה לי בטוב ושהרבה אנשים נוספים כבר בונים עליה.

בכל שנה, איך שנהיה ינואר אני מלא תקוות וציפיות מעצמי. בדרך כלל החל מראשית ינואר אני מאפסן את התירוצים של השנה שפספסתי והולך במלוא האנרגיה על ההזדמנות החדשה שנקרתה בדרכי. מראשית ינואר, מדי שנה, אני מחליט שאני רוצה להשתנות, ומראשית פברואר, תחילת שבט, שוב נשבר לי ואני מחליט שאני רוצה שהאחרים ישתנו. בפברואר אתה כבר מעדכן שכל מה שאתה רוצה השנה זה לשרוד ואנשים ריאליים מעירים לך שתבדוק שזו לא ציפייה שאפתנית מדי. הפעם, אפילו את ההתחלה הרסו לי על ההתחלה.

מתוך אמונה שלכולם יש תקווה וסיכוי סיפרתי לעצמי ( שוב), את הסיפור על האורח שהגיע לחתונה, הביט לעבר החופה והפטיר לעצמו: ״ לא ידעתי שהחתן כל כך שעיר״ ואז שמע בתגובה כועסת ממי שלידו: ״ זה לא החתן, זו הכלה והיא הבת שלי״. האיש הנבוך התנצל מיידית ואמר: ״ מצטער, לא ידעתי שאתה האבא של הכלה״ ונענה: ״ אני לא האבא שלה, אני האמא שלה״. הסיפור הנפלא והעדין הזה- תמיד מלמד אותי שיעור באופטימיות ואומר שאם הכלה הזו מצאה חתן ואם גם האמא שלה זכתה להביא ילדים לעולם ואפילו להשיא את ביתה- יש סיכוי שגם אני אצליח להגשים את החלומות שלי השנה.

אז התעלמתי מההתחלה הקשה וכמדי שנה, ישבתי לכתוב את החלומות לשנה הבאה, תוך התעלמות מרשימה מהרשימה מ-2025, שאת מרביתה, רק הפעם, קצת פספסתי. בדרך כלל אני כותב 10 יעדים, אחר כך משתדל להוסיף עוד 5 נוספים למקרה שילך לי טוב עם השאר ואז מוסיף עוד 5 אחרונים שהייתי רושם רק אם ממש הייתי מאמין בעצמי. הפעם, איך שהרשימה הושלמה ושוב נחזתה כדומה לקודמתה, החלטתי ללכת על השיטה של וורן באפט.

וורן באפט הבהיר שאחרי השלמת רשימת 20 החלומות לשנה החדשה, יש לעבור עליה ולמחוק 17 חלומות מהרשימה ולהותיר בה רק 3 חלומות, מתוך אמונה שה-17 האלה הם מה שמונעים מאיתנו להגשים את 3 האחרים העיקריים שלנו, בבחינת תפסת מרובה לא תפסת. הרעיון הזה קצת מעצבן כשאתה וורן באפט, שחגג השנה 95 והחליט לפרוש השבוע ממנכ״לות חברת הענק שלו ( מעכשיו הוא הבטיח להתרכז בעיקר בתפקיד היו״ר). האמת, אם הייתי יודע, כמוהו, שיש לי עוד 40 שנים בקנה, גם אני הייתי ממנן חלומות ביתר קלות. בסוף נכנעתי, החלטתי לצמצם, שוב מחקתי את הקטע של הדיאטה, לימודי האנגלית, לימוד פסנתר, קורס הבישול ועוד חלומות נגררים- ממש ירדתי למינימום-והפעם אני מקווה להגשים לטובה, את הרשימה המצומצמת.

אז נדמה לי, ככה בלי שערכתי סקר מקיף, שלשנה הזו נכנסת רק 100 אחוז מהאוכלוסייה בתחושה של אי שביעות רצון מהמצב. לפני מספר שנים קראתי את הספר של יובל נוח הררי, ״ ההיסטוריה של המאה ה-21״, שם הוא הבהיר ש-3 הצרות הקשות של העולם- מגיפות, מלחמות ורעב, כבר מאחורינו, והעולם, יתרכז מכאן ולהבא בחיי נצח ובחיפוש אחר האושר. מסתבר שהמקצוע הכי קשה במסגרת לימודי קורס נביאים, הוא כנראה ניבוי העתיד, אז ב-2020-2022 ידענו מגיפה וב-2023-2025 ידענו מלחמה- ומה שנאחל לשנה שבפתח- זה שלא נדע רעב או צרות אחרות, שנצא לסיבוב חדש ולא לסבב חדש- ואולי, אולי שמשאלותינו תתגשמנה לטובה ונדע שנת שקט וברכה.

לקריאת הפוסט המקורי בפייסבוק: