הפעם, במקום טור לשבת, מודעת דרושים או בעיקר דרושה. הטור נכתב מתוך מצוקה אישית ומשפחתית וכל עזרה תתקבל בברכה. מקווה שתיהנו, אני סובל. מוזמנים לשתף, אני הרמתי ידיים.
בחודשים האחרונים, כמעט ללא הודעה מראש, חווינו גל של עזיבה מהבית ונאלצנו להיפרד מ-6 אושיות. עמית, לא עלינו, נפלה לנישואין והיא וליאור בעלה, שגרו ביחד אצלנו, עזבו לדירה משלהם, רוני, שלומדת בבאר שבע וחילקה את זמנה בין הבית שלנו לבין שמה, הידרדרה לזוגיות ומכל הגברים בעולם מצאה דווקא בן זוג ממושב בדרום שגר בתל-אביב, כך שאנחנו רואים אותה בעיקר בזום ויונתן מקפיד למסור לנו, מדי פעם, ד״ש מהטיול שלו במזרח.
האמת, את כל 4 העזיבות הללו קיבלנו באהבה ואף לא אחת מהן הכינה אותנו כמעט לנורא מכל ולפני חודש, חווינו עזיבה חמישית ומטעמים רפואים שאינם מוצדקים, נטשה אותנו נטשה המנקה. זו היתה בבחינת עזיבה אחת יותר מדי. לנטשה היו המון תכונות טובות, היא היתה מנומסת, הגיעה בזמן והיתה משכילה ואמינה. הטענה היחידה שלי כלפיה לאורך כל השנים היתה שהיא לא מנקה, אבל על בעיה שולית כזו לא פוסלים מנקה.
להיפך, ביום הפנוי שלה יעלי העבירה אותה לנקות אצל ההורים שלי, שייהנו גם הם. שם נטשה גילתה עוד תכונות נפלאות ולא רלבנטיות ובכל פעם, מרגע שהגיעה, היא ישבה לשתות קפה ולשוחח עם ההורים שלי ובזמן הנותר היא גילתה מנהיגות וכושר פיקודי והפעילה את אמא שלי שהרימה עבורה שטיחים והזיזה ארונות. אחרי כל יום עבודה אצל ההורים שלי אמא היתה שוכבת במיטה יומיים עם גב גמור, אבל בימינו לא מוותרים על מנקה שכבר השגת ובאה בזמן.
אמרתי ליעלי שזו הזדמנות של פעם בחיים להשתדרג למנקה שמנקה והבטחתי לה לפתור את הבעיה ברגע. בזמנו היתה במשרד שלנו מנקה שהגיעה כל אחר הצהריים לנקות. בכל שנה היינו לוקחים את העובדים לטיול שנתי בחו״ל. יום אחד, אחרי ששבנו מהטיול, המנקה נכנסה למשרד של גלעד, השותף שלי, והתלוננה ששכחנו לקחת אותה לטיול. גלעד מייד לקח אחריות ואמר לה שאני אשם ובשנה שלאחר מכן, היא הראשונה שהוזמנה, נחתנו בספרד, סידרתי לה לשבת במושב הקדמי באוטובוס למלון ואיך שהגענו, היא ירדה ממנו, נפלה, שברה ירך ואת יתר הטיול ביליתי איתה בבית חולים, כשהעובדים מטיילים ואני מתלוצץ עם רופאיה.
מאז היא לא שבה וליתר ביטחון, מאז, שכרנו חברה קבלנית שמספקת למשרד מנקות. הבטחתי ליעלי שאדבר עם פואד, מנהל החברה, והבעיה תיפתר. התקשרתי לפואד ששמח לדבר ואמר לי שהמנקות שלו הן בעלות מומחיות ייחודית לניקיון משרדי עו״ד, עבודה הכרוכה בעיקר בריקון פח נייר ריק, הוא הסביר לי שיש דברים שהמנקות שלו לא מוכנות לעשות גם עבור כסף וביקש שאם אמצא מנקה לבית שלנו אתקשר אליו, כי גם הוא מחפש בנרות מנקה לבית שלו.
החלטתי לעקוף סמכות, פניתי לכל אחת מהמנקות במשרד, הצעתי שינקו אצלי במחיר כפול, הצעתי ביטוח מנהלים ובונוסים ולבסוף התייאשתי. ואז יעלי החליטה להשתמש לראשונה בקבוצת הוואטסאפ השכונתית שלנו וביקשה המלצות למנקה. ואכן בתוך שעות ספורות הועלו בקבוצה עוד בקשות דומות מבתים אחרים. ואז, אז אחת השכנות, קנאית, שוחרת מדון וחסרת לב, כתבה ליעלי שתנסה את קלבר והעבירה ליעל שם ונייד של איזה מאהב לטיני.
הבחור התייצב לראיון עבודה אצלנו בבית, למזלי, כשהוא עם חולצה. הוא נראה צעיר, יפה ומוצק כמו מאמן כושר מיבנה ועם מבטא מתגלגל של מורה לסלסה. הוא הסביר ליעלי שהוא לא מכבס, לא מגהץ ולא משפשף, שהוא מבקש תגמול מלא גם על נסיעות ושהוא גר בנתיבות ( אמיתי לגמרי) ויעלי הודיעה לו מייד שהוא התקבל. אני לא יודע את השם של השכנה, המכונה על ידי ״אפאצ׳י״ (כינוי נפוץ לפריט שבפעולה אחת הורס בתים), אבל אמרתי ליעלי, כמו גבר, שהיא לא באה לי בטוב ( גם השכנה) ופניתי אל הלב שלה והסברתי לה שגם אני לא מכבס ולא מגהץ וכאלה, אבל מסתבר שפניתי מאוחר מדי, שכן היה צורך רק במשרה אחת, המשרה נתפסה וקלבר כבר התקבל לפניי.
סיפרתי ליעלי על בחור שבא לבית מרקחת וביקש מהרוקחת לשוחח עם רוקח גבר. הרוקחת הסבירה לו שבית המרקחת הוא שלה ושל אחותה ואין במקום רוקח מסוג גבר. הבחור הנבוך התרצה לבסוף, סיפר לה שהוא סובל במשך חודשיים מזיקפה קבועה ושאל אותה מה היא יכולה לתת לו. הרוקחת ביקשה שימתין, שבה אליו כעבור מספר דקות, הסבירה לו שהיא התייעצה עם אחותה ואמרה לו שהיא יכולה לתת לו 20,000 ש״ח בחודש, רכב צמוד ושליש מהעסק. יעלי אמרה שקלבר לוקח הרבה פחות והתפנתה לנקות את הבית לקראת בואו.
ואז, אז קרה הגרוע מכל ואחרי שני ימי ניקיון, ללא כל התראה מוקדמת, קלבר זרק את יעלי. הוא הסביר לה שזה לא היא שזה הוא, שיש לו התחייבויות קודמות ועוד שקרים אטומי לב וחסרי נחמה. בקיצור אחרי שהתגברנו על עזיבה של שלושה ילדים, חתן ונטשה, הפרידה השישית והאחרונה, הפרידה מקלבר, היתה בבחינת פרידה אחת יותר מדי. אני שבור, יעלי גמורה והבית כמרקחה. אז אם מישהו או מישהי יודע על מישהו או מישהי, שמכירים מישהו או מישהי שיוכלו לסייע בבית מבית טוב שנקלע למשבר, אנחנו נהיה אסירי תודה. ואם יש צורך נוכל להמציא גם המלצות שקיבלנו ממנקים קודמים.
לקריאת הפוסט המקורי בפייסבוק:
טור לשבת מהחוף של חלדיקיקי ביוון, על הפעם הראשונה בה טסתי לחו״ל ולא על חשבוני, מקווה שתיהנו. אני נהניתי. מוזמנים לשתף. במשך שנים ארוכות בהן ניהלתי את המשרד שלי השתדלנו
טור לשבת על צפרדעים, נסיכות ועו״ד שמתלבטים שנים מתי נכון להתחיל לנשק. מקווה שתיהנו מוזמנים לשתף. ולפני שנעלה על טורים, אני מבקש להגיד תודה לכל מי שקנו השבוע את הספר
טור לשבת, לרגל לידתו, בשעה טובה ובמזל טוב, של ספרי החדש. טקס ברית המילים נערך בחוג המשפחה וייקרא שמו בישראל ״ ואז מה?״. ואז מה? הפעם, אחרי 16 שנות טור,